שקר לבן?

שלום לך,

יישר כח על ההקפדה על מידת האמת.

על פי ההלכה מותר (ולפעמים מצוה) לא לדבר אמת בארבעה מקרים כלליים. א. משום דרכי שלום (כלומר למנוע מריבות) ב. כאשר רוצים למנוע נזק ממישהו (למשל שואלים אותך מי ארח אותך כל כך יפה בשביל לבא ולהתארח אצלו והמארח לא יעמוד בעומס) ג. מתוך ענוה (למשל כששואלים אותך האם למדת מסכת כל שהיא) ד. כאשר שואלים על דברים שבצנעה כמו יחסים בין אדם לאשתו. המשותף לכל הכללים האלו הוא, שהם קשורים למידות אחרות בנפש – צניעות, ענוה וכו' וחז"ל קבעו שמידת הצניעות, למשל, עדיפה על מידת האמת.

אמנם, במסגרת של 'דרכי שלום' צריך להוסיף מה שמבואר בגמרא שמותר לשקר כחלק מ'נימוסים'. אנחנו מכירים את השיר הידוע 'כיצד מרקדין לפני הכלה – כלה נאה וחסודה'. האמת היא שזו מחלוקת תנאים וב"ש אוסרים לשיר את זה מכיו שזה נראה כשקר במקרה שהכלה לא נאה!. אנחנו פוסקים כבית הלל שאומרים שכך הנוהג של בני אדם להגיד למישהו שאשתו יפה (כמובן שאשה תאמר לאשה בהתאם לכללי הצניעות) וכמו שאומרים למישהו איזה רכב יפה קנית למרות שבעיננו הרכב מכוער מאד. לכן, גםפ במקרה שלך מותר לענות מתוך נימוס שהאוכל טעים (ובמיוחד שיש כאן גם מצוות כיבוד הורים, לשמח אותם על שטרחו רבות על האוכל)

מקוה שהבהרתי מעט את הדברים.

יישר כח

טוביה
tsbias@actcom.co.il