בחרתי להפנות אליכם את השאלה כי היא יותר קשורה לאיזה עניין חברתי: אבל אני מזהירה מראש שזה ארוך- אני אבין אם תבחרו לוותר על תשובה בשבילי.
ללשון הרע, מסתבר,יש הרבה דקדוקי הלכה – ככה שאני די מחפפת את זה (אני רק לא מרכלת על מי שבגדול חברה שלי).
יש לי חברה אחת (בלבד) שטוענת שהיא שומרת לשון הרע. אבל במעגל החברתי שלי די מרכלים עליה שהיא צבועה במידה זו. כמו שכבר אמרתי – אני מעדיפה להיות כנה איתה אז הבאתי לתשומת ליבה שיש דקדוקי לשון הרע שגם היא מחפפת ולכן לא ראוי שתעיר לאחרים (היא מדי פעם מדברת על מורים, אומרת דברים טובים על אנשים כשהם לא שם ועוד קצת).
ועכשיו, כשהערתי לה זה הגיע למצב שכל פעם שאני מנסה לדבר איתה (בכלל) היא עושה לי: "שששש! לשון הרע"( =לועגת לי). כמו כן היא טוענת (מדי פעם) שלדבר דברים טובים על אחרים מאחורי הגב שלהם זה לא לשון הרע (ועוד אני בכלל לא שומרת אל זה! זה מתפרש אצלי כאילו היא מנסה להצדיק את עצמה בעיניה).
מה לעשות? לדעתי יש בזה איזה אבק של צביעות שמצד אחד אני לא אשלים איתו ומצד שני- זה גורם לסיכסוכים. זה גם גורם לי לחשוב שכל ההשתמרות הזו מלשון הרע היא דבילית ( זה לא עומד במבחן המעשה)
אם תוכלו לעזור לי
מצטערת על האריכות ותודה רבה… רינת.
שלום רינת. למה שנירצה לוותר על שאלתך? אני חושבת שזו מעלה ממש גדולה להיות מסוגלת לשאול, לברר ולעסוק במצוות ולא להתחמק מהן, בייחוד במצוות שקיומן לא כל כך פשוט כמו שמירת הלשון. חבל היה לי לשמוע שמתוך נסיון לשמור על ההלכה מגיעים למריבות וחיכוכים ולכן, אני רוצה לחלק את תשובתי לשני חלקים.
תחילה אתייחס לגבי מה שקרה עם חברתך ובהמשך לאמירה שלך בסוף השאלה. ניסיתי לחשוב מה גרם לחברתך להגיב כפי שהגיבה – סך הכל אני מניחה שפנית אליה בצורה נחמדה ולא תוקפת ובכל זאת את מתארת מציאות שמאז, כל העיסוק סביב נושא שמירת הלשון רק גורם לסכסוכים, לעג ומתחים חברתיים… נראה לי שהסיבה לתגובתה נעוצה בשורש הטבעי שלנו כבני אדם להתקשות בקבלת ביקורת. מי מאיתנו אוהב שמעירים לו? הביקורת שמופנית כלפי אדם מעמידה במרכז את חולשותיו ולכן באופן טבעי הוא מגיב בהתקפה- מתוך רצון להראות שגם אחרים לא בסדר, שהוא לא היחיד שאינו מושלם, ובכך להסב את תשומת הלב מהמגרעות שלו. ולכן צריך גם לדעת איך להעיר, איך לבקר, איך להוכיח… אם בכלל. ונראה לי שכך גם קרה עם חברתך, במיוחד אם זה נושא שהיא באמת משתדלת להקפיד עליו, לשמוע שהיא לא מושלמת בזה בעצמה- בוודאי לא היה לה קל. אני מרגישה שבכל הנושא הזה של שמירת הלשון אין לנו כל כך זכות להעיר לאחרים. אף אחד לא מושלם בנושא הזה, זו באמת אחת המצוות הקשות ביותר כיוון שהן סובבות את האדם ממש כל היום ודורשות מאיתנו הרבה מאמץ שאף פעם כמעט אין הפסקה ממנו. ולכן יש לי הצעה בשבילך מה כן ניתן לעשות. כמובן, את לא חייבת לקבל אותה אבל אני חושבת ששווה לנסות כיוון מחשבה כזה.
יש אימרה ממש יפה של הרב קוק: "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה". הרב קוק אומר בעצם שבמקום לדבר ולהתלונן כל הזמן על מה שלא בסדר צריך להרבות בטוב. בכיוון הזה של דבריו אני רוצה ללכת. אני מציעה שבמקום להישאר בתוך המתחים, ההקנטות, המריבות הקטנות, תתעלו מעל כל זה, תנתבו את הכוחות שלכם לכיוונים החיוביים. איך למשל? מעבר לכך שכל אחת תשתדל לדאוג לעצמה ולהתקדם בנושא באופן אישי תחליטו שאתן לומדות ביחד הלכות שמירת הלשון. יש בזה כמה יתרונות: קודם כל באמת כמו שכתבת בשמירת הלשון יש הרבה הלכות, הרבה דקדוקים וכדי לדעת מה מותר להגיד ומה לא צריך ללמוד אותם. לפעמים יש לנו נטיה לחשוב שכל דבר אסור להגיד וגם זה לא טוב, ולכן קודם כל מצד הידע יש בכך הרבה חשיבות. מעבר לכך יש משהו מאד מקרב, מאחד, מגבש בלימוד משותף של קבוצה, ברגע שתעשו זאת תרגישו שזה נושא שמשמעותי לכולן וכולן מנסות להשתפר בו ולכן אין עניין להעיר אחת לשניה, כי המטרה של כולן משותפת. באופן כללי לכל לימוד משותף יש יתרון על פני לימוד אישי- כך מבינים יותר, כך אחת יכולה לחזק את השניה כשהכוחות נגמרים ובמיוחד בנושא כזה בו אפשר להגיע לייאוש לא פעם אל מול פני הקשיים. בקיצור, נראה לי שעל ידי לימוד כזה תגיעו רק למקומות חיוביים, תעריכו אחת את השניה על המאמץ והרצון להתקדם וממילא לא יהיה מקום ללעג, ציניות, ביקורת וכו'. אגב, לא צריך לחכות שכולן ירצו לבוא ללמוד, תתחילו אפילו בזוג, בקבוצה מצומצמת, אני מאמינה שאם בנות יראו שזה נעשה מתוך רצינות הם ירצו להצטרף. יכול להיות שבהתחלה יהיה קצת קשה אבל מה שטוב בספר שמירת הלשון שהוא מסודר בצורה של שיעור יומי- יש לימוד קצר לכל יום שלא אורך יותר מ- 5 דקות ולכן אפשר למצוא כל כך הרבה הזדמנויות ביום ללמוד- 5 דקות בתחילת היום/ בסופו/ בהפסקה/ אחרי תפילה וכו'. תמצאו את הזמן שטוב לכן ואני מקווה שיצמח מכך רק טוב. אם החיכוכים הקטנים עם חברתך ממשיכים את יכולה פשוט לגשת ולהגיד לה בצורה בוגרת שלא אמרת את דבריך מתוך זלזול או חוזר הערכה כלפיה, וגם לא מתוך רצון להוכיח אותה, את יכולה גם להגיד לה שכל הקטע הזה שהיא לועגת לך וכאילו בכוונה מנסה להראות לך שגם את לא בסדר לא נעים לך, לא מועיל ולא מקדם אף אחת מכן. תציעי לה שבמקום שכל אחת תחפש מה לא בסדר אצל השניה ובמקום שתהיו עסוקות בהשוואות ביניכם ובבחינת עצמכן ביחס לאחרות תקבלו החלטה שמפסיקים להעיר, מפסיקים לבקר אחת את השניה, משנים אווירה ומוסיפים הרבה טוב.
מסוף השאלה שלך הרגשתי איזושהי תחושה של יאוש, מן אמירה כזאת של "אין סיכוי שנצליח לשמור על ההלכות האלו- אז למה לנסות…" אני צודקת? חשבתי הרבה מה להגיד… איך להציג את הדברים מזוית ראיה אחרת ואז החלטתי שאין מילים טובות יותר מאלו שמופיעות בספר "חפץ חיים השיעור היומי" המבוסס על ספר שמירת הלשון, הוא מתייחס שם בדיוק לנקודה הזו עליה דיברת. מדהים, אבל כל כך הרבה אנשים מרגישים ככה, אפילו אנשים הרבה יותר גדולים ממני וממך. תראי מה הוא כותב: "ידוע הוא שמפתה היצר את האדם להתרחק ממידת שמירת הלשון ומללמוד פרטי הדין הזה ואומר לו: מה תועלת יגיע לך אם תלמד ותעמיק בזה העניין? האם תוכל לשמור את פיך כל ימי חייך? ואפילו בזמן מועט- האם תשמור בכל העניינים שצריך לשמור? הלא יש לך עסקים רבים עם מאות בני אדם, [טוב לך שלא תתחיל במידה הזו בכלל!] כי היא מידה שכוללת את כל הזמנים אשר יתקיים בהם האדם וכוללת את כל הדיבורים שבין אדם לחברו." [ומה אפשר לענות ליצר הרע?]
החפץ חיים מביא משל לאדם שהולך על שפת הים ושומע שהיתה סערה ונפלטו על החוף המון המון אבנים טובות. הוא יודע שיקח לו עכשיו שעות למצוא את האבנים האלה ושהוא צריך להתחיל לחפור בחול ולהתאמץ למצוא אותן. אז מה, האם בגלל זה הוא לא יחפש? הרי אם הוא ישקיע בזה זמן – אפילו אם הוא ימצא רק אבן אחת, השווי שלה עצום! כל כך שווה לו להתאמץ בשביל זה! ואותו דבר גם במה שקשור לשמירת הלשון – כתוב במדרש [שעל כל רגע ורגע שאדם חוסם את פיו ולא מדבר לשון הרע הוא זוכה לאור גנוז שאין מלאך ואדם יכולים לשער את הערך העצום שלו!] כתוב רגע אחד! לא כתוב יום, לא שעה, לא חודש – רגע אחד! וואו! איזה מדהים זה! תחשבי על כל פעם שאת מצליחה להימנע מלהגיד משהו על חברה שלך! לאיזה טוב עצום את זוכה! ולכן אנחנו לא צריכים כל הזמן לחשוב רק על הפעמים שאנחנו אל מצליחים לשמור, אם רק נחשוב על כל אותם רגעים שכן הצלחנו בהם… איזה עוצמה! מה עוד אפשר לענות ליצר הרע? להמשיך להגיד לו את האמת. שנכון, זה קשה, אבל ברגע שמתחילם ללמוד את ההלכות ומתחילים להקפיד על זה- יש דברים שפשוט נהפכים להרגל ובלי לשים לב אנחנו מצליחים לעשות אותם, פתאום אנחנו מרגישים שדברים שעד עכשיו שמענו ולא הזיז לנו- מפריעים לנו, פתאום זה דבר שהופך להיות במודעות. זה פשוט ככה! בכל מידה של אדם תמיד אומרים שכל החיים מתקדמים ומשתפרים, אני מרגישה שבמידה הזו ההתקדמות ממש מורגשת. ולכן, גם אם נכשלים בזה, גם אם פתאום אדם קולט שהנה הרגע הוא דיבר לשון הרע, אין לו ממה להתייאש… הוא מיד צריך לחשוב על הרגע הבא, להתגבר על היצר, לא לתת לו לייאש אותו אלא מיד להרים את הראש ולהמשיך קדימה. ועל מה שהיצר אומר שגם ככה לא נצליח אף פעם לשמור על כל ההלכות, אומר החפץ חיים שאם היינו פוגשים אדם שהולך לעבוד והיינו שואלים אותו למה אתה הולך לעבוד? הרי לעולם לא תגיע לרמה של האיש העשיר בעולם. מה הוא היה עונש לנו? הוא היה אומר- אז מה? בגלל שאני לא אגיע לרמה שלו אני לא אלך לעבוד? אז מה? בגלל שנדמה לנו שאף פעם לא נצליח לשמור על כ-ל ההלכות של שמירת הלשון אז לא נעשה כלום? כבר ראינו איזה ערך יש אפילו לרגע אחד…
יכלתי להמשיך ולכתוב כאן עוד רבות על הערך של שמירת הלשון, על המעלה העצומה של מי שעוסק בכך, על הנחת רוח שזה עושה לקב"ה… אני באמת מלאת הערכה כלפיכן שזה מה שמעסיק אתכן ביומיום. אני מאמינה ומקווה שאם תשכילו לתעל את הכוחות לאפיקים חיוביים תזכו גם באופן אישי וגם באופן חברתי להתקדם בנושא ולהרבות רק טוב בעולם.
יצא קצת ארוך… מקווה שלא הלאתי אותך…
הרבה הצלחה ויישר כוח, ואם מתעוררות שאלות או מחשבות נוספות את מוזמנת לשוב ולשתף.
חודש טוב,
ברוריה.
