שתי נשים לגבר.. ולאישה לא?

שלום לכן,
השאלה הזו היא שאלה מעולה – ויש לה בעצם שני חלקים:
1. למה לגבר מותר?
2. למה לאשה אסור?
על גבי זה השאלה השלישית:
3. איפה הקשר שהיא רק שלו הוא רק שלה?

אני חושב שמאחורי השאלה, כמכלול, עומד הגיון בריא האם שהיא גם חלק מהסיבה שכיום יש תקנה הלכתית (ולא רק חוק) שמותר לשאת רק אשה אחת (בבת אחת).
אמנם השאלה שלך לא קשורה להיום כי אם להלכה בעבר.
האם ההגיון השתנה?
התשובה היא לאו בהכרח.
חז"ל קראו לשתי נשים שנשואות לגבר אחד 'צרות' כי הן מצירות (צער או צרה) אחת לשניה.
זו דוגמא אחת שרואים גם בעוד הסתעפויות שקשורות למציאות זו כשבפועל, גם כשהיה מותר זה לאו בהכרח היה אידאלי ו/או רצוי.

חשוב לי להדגיש שבעבר במרבית התרבויות היה נהוג לישא שתי נשים ויותר כאשר אשה אחת היא עקרת הבית, עיקר הבית, אך ללא ילדים, ואשה אחרת היא זו שמולידה ילדים. אחת ליופי ואחת לילדים.
יש עוד סיבות ותיאוריות – שהגבר היה לא רק שותף ובן זוג אלא גם כח מגן.
ב"ה זה כבר לא קיים, בוודאי לא הסיבה הראשונה, ולא זו הסיבה שבעם ישראל התירו שתי נשים.
ב"ה אנחנו לא שם. לא פרקטית ולא מוסרית.
אבל למה התירו? הרי לכאורה לכל אחד יש את ה-אחת שלו ולכל אחת את ה-אחד שלה. לא?

לכל אחד יש ת'אחת שלו שתסגור איתו מעגל?
צריך לקחת צעד אחורה כדי קודם כל להשתחרר מתפיסה מסוימת.
היום מקובל להגיד שיש לכל אחד את האחת שלו ולכל אחת את האחד שלה.
עם זאת, יש לא פעם שיש גירושין או אפילו פטירה ומתחתנים שוב.
יהיו שיגידו שהאחד או אחת התחלפו או שהזיווג הקודם היה טעות.
חז"ל לא ראו את זה ככה, וכן הוא אצל רב נחמן והבעש"ט.
הם הסתכלו על הקשר הנשמתי, והבינו שזה לא שחור לבן אלא שאלה של עוצמה.
קרי ייתכן ויש עוצמת קשר שנכונה לזמן מסוים וקשר אחר נכון לזמן אחר.
ההסתכלות הזו גם אומרת שאם היית בזוגיות (חבר-חברה) וזה לא הבשיל לחתונה, זה לא היה טעות אלא בירור של קשר נשמתי שהיה צריך להיעשות.
לא רק בשביל עצמך, אלא שזה העוצמה של קשר עם אדם מסוים לזמן מסוים.
אם נחזיר את זה למושגים מערביים – זו האחת או האחד לזמן המסוים ההוא.
הנושא הזה קשור גם לשאלה האם יש קשר אפלטוני או לא.
חז"ל גם העמידו אמירה נגדית הארבעים יום קודם יצירת החולד יוצאת בת קול וצכריזה בת פלוני לפלוני.
אז לכאורה יש קשר ייחודי?
ראשית, זה לא מחייב שזה רק אחת לאחד ואחד לאחת, אלא אפשר יותר.
ובהיבט אחר, ייתכן ואכן זה רק אחד לאחת ואחת לאחד – אבל זה לא מחויב שזה יתממש במציאות. קרי זה לא גזירה, אלא האדם פועל כדי למצוא ולממש למעשיו גם פועלים ומשפיעים על זה.
לכן, הקב"ה עוסק כל יום בזיווגים שהם קשים כקריעת ים סוף, כי יש בזה בריאות חדשות לאור המעשים שאנו עושים שמנים ומשפיעים על מי שאנחנו ומי הזיווג שלנו בפועל.

למה לגבר היה מותר יותר?
אפשר להגיד שזה נופל על ענין טכני של וודאות הורית של ילדים ומניעת ממזרות.
קרי, אם גבר היה עם כמה נשים כולן הרו וילדו – ברור מי האב ומי האם.
אם אשה היתה עם כמה גברים והרתה – ברור מי האם, אך לא בהכרח ברור מי האב.
זה טכני שיש בו גם אמת, אך חשוב גם להבין את זה ברובד יותר עמוק.
גם ביהדות וגם בתפיסה הכללית, אפילו של הסימול, גבר מסומן כמשפיע ואשה כמשופעת. גבר נותן ואשה מקבלת.
כמובן זה לא מוחלט, אלא סימן.
למה זה כך? אם תרצו נרחיב בזמן אחר.
מכל מקום היינו חושבים שצריך להיות מדוייקים בהשפעה ולקבל מכמה שיותר.
יחד עם זאת, זה לא מה שמסמל מיוחדות בקשר. היכולת לקבל ממקור אחד הוא מיוחד.
גם ההשפעה דורשת קשר כזה. ולכן היכולת של מימוש הרצון להתחתן עם עוד מישהי, כשהיה מותר, היתה רק בהסכמת הראשונה.
האמת, אף שאנו רגילים לזה מהאבות, זה בכלל לא היה מצוי בישראל בפועל (לפי מחקרים).
זה מלמד שאת מה שעומד בבסיס שאלתך, איך זה אפשרי, הבינו גם אז כפי שהזכרנו בהתחלה.

לאשה אסור יותר רק מסיבה טכנית?
לאשה מותר באותו זמן רק בן זוג אחד, גם מהסיבה הטכנית של בירור אבהות (ולכן יש המתנה מינימלית של שלושה חודשים בין סוף זוגיות, גירושין או פטירה, לבין נישואין שניים) וגם מהסיבה של השפעה.
אף שנראה שלאשה אין אמירה על כמות בני הזוג שיש לה, דווקא בהסתכלות הפוכה יש לה יותר כח מאשר לגבר.
אמנם לגבר ניתנה בעבר יכולת להתחתן עם עוד מישהי, אבל זה היה תלוי הסכמה של אשתו. קרי לה יש כח פה.
לאשה אין אפשרות כזו, אבל זה גם אומר שלאיש אין פה כח אמירתי בעניין.

האם זה מניח לחלוטין את הדעת?
אני לא בטוח, אבל אני כן יודע שזה נותן חומר למחשבה והכוונה.

אם תרצו, שנרחיב עוד אפשר בשמחה.
נתנאל, חברים מקשיבים makshivim.org.il