תורה שבע"פ וקראיים

שלום וברכה.
שאלתך ארוכה, והתשובה הנדרשת לה היא ארוכה עוד יותר, ולא כל כך מתאימה לתשובות באינטרנט.
עם זאת, אשתדל לענות בראשי פרקים ובקצרה.
א. התורה ניתנה בכתב ובעל פה, ויש לכך הוכחות רבות מאד. למשל, לגבי מצוות שחיטה נאמר: "וזבחת … כאשר ציויתיך" (דברים יב, כא), מפורש שהיה ציווי נוסף בעל פה, כיצד מבצעים את השחיטה.
מצוות התפילין, נאמר בה: והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך – כיצד עושים את האות, מה כותבים והיכן בדיוק מניחים.
בשבת אסור לעשות "כל מלאכה", מהן המלאכות האסורות, כמה ובאיזה אופנים אסור לעשות, ועוד ועוד.
בעצם כמעט כל פרטי המצוות אי אפשר לקיים בלי שתהיה הדרכה בעל פה.
ההדרכה בעל פה, נועדה בין השאר להבטיח את הפירוש הנכון של הטקסט, משום שכל טקסט סובל פירושים שונים של הלומדים.
אגב, גם לקראים יש מסורות ופירושים. כי כאמור בלי פירושים אי אפשר להבין את רוב התורה.
לכן, הם מוגדרים כרשעים, מפני שהם מסלפים את המסורת של מסירת התורה בדורות, ומביאים לפירושים הגורמים לנישואין וגירושין שלא על פי הדין – דברים הגורמים בעצם לממזרות ודברים אחרים המסכנים את היהדות.
ב. יש לחכמים כוח מן התורה להכריע במצבים המתחדשים בעולם. הדבר מפורש בתורה: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: (ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: (י) וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: (יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:". (דברים פרק יז)
מפורש כאן, כי ישנם דברים שאדם אינו יכול לדעת (יפלא ממך דבר), וצריך לשאול את השופטים אשר יהיו בימים ההם. וכי יעלה על הדעת שישאל שופטים שאינם בימיו. אלא, הם הקובעים את המציאות באותו הזמן.
ג. האפשרות של מחלוקות גם היא כבר כתובה בתורה, הקובעת כי צריך ללכת על פי הרוב. משמע, שישנן מחלוקות והרוב הוא קובע.
ד. ישנן הלכות שאכן אינן מן התורה, ואלו הן תקנות וגזרות שחכמים מצאו צורך לחדש בגלל המציאות. כך מסכם זאת הרמב"ם: " בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה, וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן. כל מי שאינו עושה כהוראתן עובר בלא תעשה שנאמר לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל…
אחד דברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה שבעל פה, ואחד דברים שלמדום מפי דעתם באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שדבר זה כך הוא, ואחד דברים שעשאום סייג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה והן הגזרות והתקנות והמנהגות, כל אחד ואחד מאלו השלשה דברים מצות עשה לשמוע להן, והעובר על כל אחד מהן עובר בלא תעשה, הרי הוא אומר על פי התורה אשר יורוך אלו התקנות והגזירות והמנהגות שיורו בהם לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם, ועל המשפט אשר יאמרו אלו דברים שילמדו אותן מן הדין באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן, מכל הדבר אשר יגידו לך זו הקבלה שקבלו איש מפי איש.". (רמב"ם הלכות ממרכים פרק א א-ב)
אני מקווה שדברים אלו יהיו בבחינת פתח להבנת הנושא.
הרחבה תוכל למצוא כמעט בכל ספרי האמונה העוסקים בתורה שבעל פה, למשל כוזרי.
כל טוב.