שלום , אני לומד בשיעור ב' בישיבת הסדר,ואני ב"ה ממש טוב לי בישיבה ואני באמת חושב שאני מנצל את הזמן בישיבה בצורה טובה,קונה תורה ודעת כמה שאני יכול,אך ישנו דבר אחד שאני מרגיש בזמן האחרון,דבר שאני מרגיש שקצת גורם לי לצעוד במקום בהתקדמות שלי,ועליו רציתי להתייעץ. אני מרגיש שעם כל הידע התורני שהצטבר לי בראש,החשיבה התורנית שהתחדדה,אני מרגיש יותר רחוק מריבונו של עולם מאשר הייתי בעבר. אני יודע שזה נשמע טיפה מוזר אבל אני מרגיש יותר רחוק מריבונו של עולם,דווקא מתי שאני צריך מצד ההיגיון להיות יותר קרוב,אני מרגיש רחוק.
אשמח מאוד אם תוכל לעזור לי,
תודה רבה על ההקשבה.
שלום רב
יישר כח על השאלה היפה והחשובה. היא קשורה להרבה מאד נושאים בלימוד התורה, שקשה להרחיב על כולם במסגרת הזו, ולכן אנסה לעמוד עליה בקצרה.
השאלה שלך מציגה בעיה, שאם אני אנסה 'להכליל' אותה, היא הבעיה של 'המוח והלב'. ככל שאנחנו מנסים לברר משהו בעזרת המוח, כך גם זה יוצר תחושת ניכור בלב. מי שכל היום מנסה לנתח באופן רציונלי את הקשרים שלו בחברה, בסופו של דבר הוא מתנתק מהחברה. כל 'ניתוח רציונלי', מרחיק אותנו מהחויה שאנחנו חווים. במידה מסוימת זוהי מטרתו של לימוד התורה. כשאנחנו לומדים הלכות שבת, למשל, אנחנו צריכים לברר את הלכות שבת, בלי קשר לשאלה של חוית השבת, ומה אנחנו מרגישים בשבת. מסכת שבת פותחת בבעל הבית ועני, וכמעט אין התיחסות ליחס בין בעל הבית והעני או למצות הצדקה, אלא לשאלה הפשוטה אם יש כאן הוצאה מרשות לרשות או לא. הלימוד התורה, ה'אוביקטיבי', נותן לנו הסתכלות אלוקית על המציאות, מעבר להסתכלות האנושית הרגילה. כמובן, זה לא אומר שצריכים לאבד את ה'שכל הישר', ואת החיבור הפשוט למציאות, אבל דרך הלימוד היא דרך שמנותקת מהרגש, מנותקת מהחויה ומחברת אותנו לרובד גבוה יותר של המציאות.
אכן, יתכן בהחלט, והניתוק הזה ממציאות החיים, מהחויה של החיים, יגרום גם להרגשה של ניתוק מבורא עולם. אולם על פי מה שכתבתי, יובן, שלא די שאין אנחנו מנותקים אלא אדרבה, עצם זה שהשכל שלנו מנסה לתפוס את המבט האלוקי על העולם, זה החיבור הכי גדול שיש – ברגע שאדם לומד תורה הוא כביכול 'נכנס לראש' של הקב"ה ואין דבר נפלא ומדהים מזה.
כתבתי קודם, שאסור לאבד את החיבור הפשוט למציאות, והדברים נכונים גם לעבודת ה'. על אף שהחיבור השכלי, הדבקות השכלית היא דבר נפלא מאד, בכל זאת, אסור שיוצר 'למדן', ששכלו כולו מונח בתורה, ואילו שאר חלקי אישיותו 'מנותקים', ושהוא מרגיש בלבו ניתוק מהקב"ה. בשביל לחבר את כל האישיות שלנו לעבודת ה', צריכים לעסוק לא רק בלימוד המחודד ובידע תורני, אלא גם בלימודי אמונה, לימודי חסידות, דברי תורה שפונים [ללב] שלנו, ל[חיים] שלנו. יתירה מזו, החיבור יהיה לא רק לחיים האישיים שלנו, אלא לימודי האמונה מלמדים אותנו להתחבר לחיים של כל עם ישראל, למציאות בדור הגאולה וכו'.
לסיכום, התשובה לשאלתך מתחלקת לשנים – מצד אחד, עצם העיסוק של השכל שלך בדברי תורה זו הדבקות הגדולה ביותר שיכולה להיות ברבונו של עולם. מצד שני, חשוב גם ששאר חלקי האישיות יהיו קשורים לדבקות הזו, לשם כך יש לעסוק בלימוד רבדים יותר פנימיים ועמוקים של התורה
עלה והצלח
טוביה
tsbias@Actcom.co.il
