תסכול מהפער בין הפנימיות לחיצוניות

אחותי היקרה לי מאוד!
ראשית,סליחה על העיכוב הרב במתן התשובה..

את מעלה פה שתי נקודות שנראה שהם סותרות אחת את השנייה- מצד אחד, את מתארת את הרצון המטורף שלך לטוב- להתקדמות, לעבודת המידות לאמונה. ומצד שני, את אומרת ש"מבפנים אני ממש לא מחוברת". אולי אפילו לא שמת לב שכתבת ככה, אבל ב"ה זה יצא ככה ולזה אני רוצה להתייחס.

הפער שאת מתארת בין החיצוניות לפנימיות, נתפס בעיני קצת אחרת. אני רואה את הפער הזה כפער שבין הרצוי למצוי. את רוצה מאוד להתקדם, לעבוד על עצמך ולהאמין בכל מאודך, אבל לא מצליחה להוליד את הרצון הזה לפועל תמיד.
ברור לי שהרצון הזה מאוד קיים אצלך. אם לא היית רוצה כ"כ גם לא היית מתוסכלת כ"כ!
להגיד "אני מרגישה צבועה" זה מראה על רצון עמוק להיות אמיתית.

השיעור הכי גדול שלמדתי בענייני צביעות היה במהלך השירות לאומי שלי: ישבנו בישיבת מורים והעלנו שמות של תלמידות, איך אפשר לעזור לכל אחת בדרך שלה, ואז העלו שם של אחת התלמידות שהייתה חניכה שלי, ואמרו עליה שבחים מבחינה תורנית. אני שהייתי קצת יותר מקורבת אליה ידעתי שהדברים לא מדויקים בכלל, ושהמערכת לא יודעת איפה הבת הזאת נמצאת, אז אמרתי להם שהיא לא כ"כ דוסית כמו שהיא ניראת (כמובן הכל לשם חינוך- כדי לקדם אותה..). אחת המורות שטפה אותי, ובצדק- היא אמרה לי "תמר, שתדעי לך זה שהיא בוחרת להציג את עצמה כדוסית על אף שאת אומרת שהיא לא כזאתי, מראה על משהו עמוק אצלה! היא לא בחרה להראות את עצמה בצורה אחרת בעוד שהייתה לה אפשרות כזאת, כנראה שבתוך תוכה היא מאוד רוצה להיות דוסית!".
זה כאילו הפוך על הפוך, יש בצביעות משהו מאוד אמיתי. אתה מוציא החוצה רצון מאוד עמוק לך, אולי מתוך איזה שהיא מחשבה ´שאם מבפנים אני לא יכולה להיות דוסית, לפחות כלפי חוץ אני אראה לכולם מה אני באמת רוצה להיות´.. תודי שזה מדהים!

מכירה את המשפט "אחרי המעשים נמשכים הלבבות"?
זהו משפט שכותב הרמח"ל בספרו ´חובת הלבבות´. פירוש המשפט הזה אומר שאם הלב שלך, הרצון שלך רדום תעשה מעשים שיעוררו אותו. אתן לך את הדוגמא הכי פשוטה שתמיד נתונים היא בצניעות: כאשר בת מתלבשת בצניעות (מעשים..) יש סיכוי גדול שהיא תתחבר אל העניין המהותי של הצניעות (הלבבות..) בעקבות המעשה.
מנקודת מבט שטחית, אפשר להסתכל על זה כאל הוראה מוזרה שאומרת לנו להיות צבועים- למה שאני אעשה משהו אם אני לא מחובר אליו? ההיגיון האנושי אומר: קודם תבין את הדבר, תתחבר אליו, תרגיש אותו ואז תעשה אותו!

את בעצמך כתבת: שלא צריך להפסיק לקיים מצוות כדי להתחבר אליהם ולעשות אותם, לכן את לא זורקת הכל. אני חושבת שזוהי הבנה עמוקה מאוד.
מה שעומד מאחורי ההבנה הזו זה הידיעה שאנו מצווים לעשות רצון ה´ בכל מצב, גם אם אנחנו מבינים, מתחברים ורוצים וגם אם לא.
מובן שמותר ואולי אף ראוי לברר להבין ולהתחבר, אבל כל בירורים האלה באים על גבי הבנה זו שגם אם בסוף לא נבין ולא נתחבר אנחנו צריכים לעשות את רצונו של ה´.

ועכשיו קצת לתכלס´,
אז בעצם הקושי שזיהינו הוא קושי להוציא את הרצון העמוק לפועל.
כדי שכל הרצונות הטובים יהפכו למעשים ויצאו מין הכח אל הפועל יש צורך לחזק את הרצון, ככל שאדם רוצה יותר יש יותר סיכוי שיעשה דברים לגרום לרצון לקרות- כמאמר המשפט הידוע – "גבורת הרצון מחוללת את היכולת"- ובמילים פשוטות יותר, ככל שהרצון חזק יותר מתחזק היכולת להוציאו לפועל.

הרב קוק באורות הקודש ג´, פ"ח מדבר על הצורך לחזק את הרצון ואומר: [כשמרגיש האדם שרצונו הוא רפוי, צריך הוא להתאמץ לחזקו בכל מיני אמוץ, כדי שיוכל להוציא אל הפועל כל דבר טוב, שחוק טבעו מתאים לו.]
חיזוק הרצון הוא הכרחי כיוון שהוא הבסיס לכל המעשים שלנו בחיים, גם אם יש לאדם כישרונות גדולים גם בצד החומרי וגם בצד הרוחני, אם הרצון שלו חלש או לא קיים, הוא לא יצליח להצמיח ולהוציא לידי ביטוי את מה שקיים בו, לכן לפני הכל העבודה שלנו מתמקדת בלחזק את הרצון שלך.

אני מציעה לך לשבת עם עצמך ולחשוב מה אני רוצה? ולא רק באופן כללי- להיות טובה. ממש לפרט לעצמך מה את רוצה מעצמך, איך את רוצה לראות את עצמך? תחשבי על דברים שאת מרגישה בהם צבועה- מה את צריכה לעשות אחרת כדי להרגיש אמיתית?

אני מציעה שתקבעי לעצמך מטרה- מה את רוצה לשנות. תנסי כמה שיותר לפרט אותה: ייתכן ויהיו לך כמה מטרות.
תבחרי אחת מהמטרות שכתבת, זאת שאת הכי מחוברת אליה ורוצה לעבוד עליה.
כתבי רעיונות איך תוכלי להשיג את המטרה הזו, תעלי כמה שיותר רעיונות, נסי לעקוף אותה מכיוונים שונים ע"מ להצליח להשיג אותה.
תקבעי לעצמך פרק זמן שבו את עובדת ע"מ להשיג את המטרה (נגיד שבועיים) במשך הזמן הזה, סמני לעצמך כל יום האם הצלחת לעמוד במטרה (גם אם לא הייתה סיטואציה שהיית צריכה להתמודד- סמני לעצמך וי! זה נקרא "סור מרע"!)
אחרי אותה תקופת זמן, שבי עם עצמך ותעשי חשבון נפש- לפני כל ההצלחות או הכישלונות תשאלי את עצמך- כמה התאמצתי? זאת השאלה הכי משמעותית כלפי שמיים- הקב"ה רואה את הדרך ולא בוחן רק את התוצאות. תשאלי את עצמך- איך אני מרגישה אחרי הפרק זמן הזה? ממה אני מרוצה? האם אני מאוכזבת ממשהו? חשבי עם עצמך האם המטרה הזו עדיין צריכה עבודה? אם כן קבעי יעד של זמן חדש ועבדי על המטרה עד אז? האם את מרגישה שאפשר להמשיך קדימה? קבעי לעצמך מטרה חדשה, וכך הלאה. אם עומדים בזה זה הסיפוק הכי גדול שקיים- אתה רואה בעיניים את ההתקדמות שלך.
והעיקר אל תשכחי לפרגן לעצמך על הצלחות!!

מאחלת לך שתזכי להרגיש שמחה אמיתית מהאני הפנימי שיבוא לידי ביטוי בצורה השלמה בחיצוניות!
איתך לגמרי!
מעריכה ממש,
תמר אסולין.

ואגב, את יותר ממוזמנת להתייעץ, לשתף ולברר איתי דברים במייל האישי שלי.
Tomight100@gmail.com