יש ימים שבהם אני מתעורר בבוקר ואין לי חשק להתפלל ולמרות זאת אומרים לי להתפלל ואני מרגיש שאני סתם קןרא מילים במקום להתפלל מאמונה אני מתפלל מחיוב השאלה שלי היא למה צריך להתפלל גם מתי שיש חשק ואם לא חייבים למה מחייבים אותי?
שלום רב לך!
ראשית, אני באמת מתנצל על העיכוב העצום בתשובה…
השאלה שאתה שואל הינה שאלה מצוינת, ואוסיף עליה, שהיו שפסקו (הרמב"ם, למשל), שאם לא ניתן להתפלל בכוונה, עדיף שלא להתפלל! אז מדוע בכל זאת?
התשובה, לעניות דעתי, היא שכאן הוא המבחן האמיתי!
חז"ל, בגמרא, קובעים שאסור לאדם לומר "אי אפשי (=לא רוצה)", אלא "אפשי ואפשי, ובוראי ציווה"! אם אני מקיים מצוות, רק כי זה נוח ונעים לי ברגע זה, אני לא מקיים אותן בגלל שהם משמים!
אם עכשיו נעים לי לשמוע מוזיקה, ועכשיו נראה לי יותר מתאים להתפלל, גם אם זה לבורא עולם, הרי שזה לא בגלל הציווי! זו לא עבודת ה´, אלא עבודת עצמי!!!
כמובן שיש חשיבות אדירה לעבוד את ה´ מתוך רגש, ומתוך שמחה, אהבה ואמונה, אך לא רק! ישנה חשיבות אדירה גם לעבוד עבודת ה´ דווקא כשאין כל חשק – כי זה מוכיח שאני מקיים מתוך הבנה שעלי לקיים מצוות בוראי!
[ובמאמר המוסגר, רק משום שהבאתי את הרמב"ם, עלי לציין ששמעתי הסבר לכך שכיום לא פוסקים לפי דעתו, משום שאז אף אחד לא יתפלל, כי פעמים ספורות אדם באמת חש שהוא יכול להתכוון…]
במישור אחר, אנחנו יודעים כמובן שהגמרא קובעת כי "רחמנא ליבא בעי", כלומר, הקב"ה חפץ בלב, בכוונה, ולא רק במעשים. אך אם זה באמת כך, מדוע יש לנו כ"כ הרבה מצוות עם כ"כ הרבה פרטים? מדוע לא מספיק, כפי שאכן טוענים רבים, להיות "אדם טוב", ו"לאהוב את ה´ ", בלי כל הפרטים הקטנוניים האלה?!
אלא שמי שטוען שה´ רוחני בלבד, מגביל אותו!!! החסידות מסבירה, כי הקב"ה אינו מוגבל, כפי שכולנו יודעים, גם לא ביחסו למעשים שלנו! מי שלומד מתמטיקה יודע, שביחס לאינסוף, גם 1 וגם מליון, שווים!!! כך כל מעשה, ולו הקטן ביותר, שאנו עושים, משמעותי בדיוק כמו הגדול שבמעשים! כך גם כל "מעשה" רוחני, כגון אמונה, חשוב בדיוק כמו מעשה גשמי, כמו תפילה בלי כוונה, משום שאין לפני באינסוף שום הבדל בין הדברים!
יוצא, שאם אתה לא מתפלל, אבל מלא אמונה לבורא עולם, או מתפלל בלי רגש, אלה הם שני צדדים של אותו מטבע! בשניהם אתה יוצר אותו קשר עם בורא עולם!!!
אז מדוע אמרו חז"ל כי הקב"ה חפץ בלב?! משום שהם התכוונו לכך, שמי שמנסה לקיים מצוות ונכשל, חשוב לו כאילו קיים, אך לא שמי שאומר שהוא אוהב את הקב"ה, פטור מהמצוות ה"מעשיות-גשמיות"!!!
ולסיום, מתוך דבריך אני מבין כי יש ימים בהם אתה כן מתפלל בכוונה. זה נפלא! זה נהדר! אבל ייתכן שחלק מהסיבה שאתה זוכה לכך, היא אותו קשר שאתה יוצר כאשר אתה מתפלל בלי כוונה! הרי גם אז אתה מתקשר לקב"ה, ומקבל ממנו קדושה, ולעיתים אפילו יותר, כי הרי קשה להתפלל בצורה כזו, וככל שמתאמצים יותר, מתקרבים יותר לה´!
ובסופו של דבר,זכור כי גם כשנראה שאתה מתרחק,אתה בעצם מתקרב אל ה' יותר. ר' נחמן מברסלב כותב: "כשאדם נכנס בעבודת ה' אזי הדרך- שמראין לו התרחקות, ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה,ואין מניחין אותו כלל ליכנס לעבודת
ה',ובאמת כל ההתרחקות היא רק כולו התקרבות וצריך התחזקות גדול מאוד מאוד לבלי ליפול בדעתו… "
(ליקוטי מוהר"ן, תורה מח')
ברכה והצלחה, ובשורות טובות!
חזק ואמץ!!!
משה כהן
ניתן להגיב,לשאול ולכתוב לכתובתי:
moshec.s@gmail.com
