תפילה-כלל או פרט?

שלום רב לך.
אני שמח שאת פותחת את הנושא, שכן פתיחה של דברים אלו, היא היסוד של התחלת התיקון והבניה של הדברים. כל זמן שאדם לא מודע לבעיה, הוא לא מסוגל לטפל בה, אך כאשר הוא מרגיש שמשהו לא בסדר, שחסר משהו, ממילא הוא מתחיל להשקיע ולבנות באופן רציני.
במשך הדורות, כאשר עם ישראל היה בגלות, כלל ישראל לא היה נושא שמעסיק את האנשים, הפיזור בין הארצות גרם לכך, שכל מקום יחיה חיים עצמאיים, כל מקום יתמודד עם הקשיים שלו, ועם ההצלחות שלו, וכל ציבור יתקשר נפשית אל הדברים הקשורים אליו ישירות.
במצב זה, גם האדם הגיע למצב, שהדאגה שלו היא על עצמו, שהחיים שלו סובבים סביב עבודת ה´ האישית שלו, ובעקבות כך גם התפילה הגיע להיות תפילה אישית על עצמו בלבד, או לפעמים סביב המשפחה או הקרובים אליו ביותר.
במצב זה אנו יכולים כיום לראות תפילות רבות שהן ממש עוסקות בתיקון של האדם בפני עצמו בלא כל יחס אל הכלל, בלא יחס אל המצב של עם ישראל ואל ארץ ישראל.
צריכים אנו לדעת שמצב זה היא מחלה שצריך לתקן. בדור שלנו, שזכינו לחזור לארץ ישראל, זכינו לחזור להחיות כעם, עם כל המשמעויות שבדבר. זכינו להקים מדינה, זכינו להקים מערכות גדולות וחשובות, ודברים שבמשך אלפיים שנות גלות היו רק געגועים אל הדברים האלו.
אך אנו לא מסתפקים בכך, אנו יודעים שכל מה שנבנה בדורות האחרונים, הוא התחלה של משהו גדול לאין ערוך, משהו שהוא יעוד ולעומתו הכל זה הכנה, הכל זה בניית כלים לקראת הדבר הגדול באמת, והוא הגאולה השלמה של עם ישראל ובעקבותיו של כל העולם.
אנו מאמינים שעם כל הקשיים, אנו ממשיכים בדרך לקראת הגאולה, ושאנו צריכים להשקיע על מנת לפעול עם אל, לקידום עם ישראל לקראת היעוד שלו.
השינוי הזה שנהיה בעם ישראל, יש בו שלב חשוב שלא תמיד הוא קל, והוא השלב של השינוי בלב שלנו, בנפש שלנו ובכל המהות שלנו אל המצב החדש. במשך שנים רבות התרגלנו לתפיסה גלותית, לתפיסה מצומצמת שהשפיע על כל מהלך חיינו, והיא השאירה בנו משקעים רבים, דפוסי חיים, דפוסי מחשבה ודפוסי פעילות. ואת כל המשקעים האלו, נדרשים אנו לתקן, לפנות אותם מתוכנו, ולהיות מוכנים לתהליך הגאולה שאנו עוברים. הרב צבי יהודה קוק זצ"ל קרא לתהליך זה, להוציא את הגלות מתוך האנשים. שהתהליך שהתרחש בהתחלה היה הוצאת האנשים מן הגלות, אך השלב השני שהוא לא פחות חשוב ולא פחות קל זה להוציא מתוך האנשים את הגלות ששקעה בהם.
חלק מהשינוי הזה הוא היציאה מן הפרטיות אל הכלליות, היציאה מן הדאגה הפרטית אל הדאגה לעם ישראל, דבר שאמור לשנות את כל החיים שלנו, לשנות את השאיפות ואת המעשים, לשנות את עבודת ה´ שלנו, את התפילה ואת הלימוד, את הרצונות ואת המחשבות, לעבור שינוי בסיסי ומקיף.
התפילה קשורה אל הרגש, שהאדם מתפלל על מה שהוא מרגיש. נכון שאדם יכול לחייב את עצמו להתפלל, מתוך שהוא מבין שזה התפקיד שלו, ומתוך שהוא מבין שכך ה´ דורש ממנו, אך תפילה זו באופן טבעי, תיגרר בזמן זה או אחר, להיות מעין טקס קבוע, שאין בו כל חיים לאדם, כל רגש לא יתגלה בו.
התפילה אמורה להיות החיים של האדם, ואמורה להופיע את החיים שלו, את הרצונות שלו, את הרגש שלו וכו´. במצב זה במקום שהאדם נמצא, כך גם התפילה נמצאת. כאשר האדם בנפשו נמצא במצב של פרטיות, התפילה תהווה בשבילו מדד למצב שלו, והוא יחוש שרק על פרטיות הוא מסוגל להתפלל באמת.
במצב זה, צריך להשתדל לעבור את השינוי שכתבתי, להשקיע בכך מחשבה ומעשה, להשקיע בכך מתוך הבנה שתהליך חשוב זה אמור להיות בנו, ואמור להשפיע עלינו.
חשוב ללמוד על עם ישראל, חשוב ללמוד על כל הצדדים שהזכרתי בעם ישראל ובקשר של עם ישראל אל ה´, ולחשוב הרבה, לנסות להפנים את מה שאנו לומדים, לנסות להחדיר את זה לחיים שלנו, ובכך גם התפילה שלנו תיהפך להיות חיה בדברים החשובים האלה.
האדמו"ר הראשון של חב"ד כתב שהתיקון של דור הגאולה זה תיקון התפילה, שהתפילה תהיה תפילה, ואודה על האמת שזו משימה גדולה וחשובה, שאני עצמי רחוק מלהגיע אל היעד שלה. אלא אני מנסה להשתדל ולהתקדם בה, משתדל ללמוד אותה, ומשתדל להפנים את המסרים הגדולים, להפוך אותם לחיים מעשיים שלי.
משימה זו של תפילה היא משימה לא פשוטה, שלפעמים החיוב היום יומי להתפלל איננו מיקל על התיקון של התפילה האמיתית שאנו מרגישים שאנו אמורים להתפלל. אנו צריכים להתעלות מעל הקושי הזה, ללמוד כיצד להופיע את התפילה באופן המלא, ולהשקיע בכך את כוחותינו.
ללמוד גם את חשיבות הכלל, ואת דרך הופעת ה´ דרך עם ישראל, וגם את חשיבות התפילה והצורך שלה וכו´. מתוך האחדות של שני הדברים, בעז"ה, תופיע התפילה הנפלאה שאנו כל כך שוקקים אליה.
הקושי של ההרגל בתפילה הוא קושי גדול. כאשר אנו נמצאים במצב כללי לא טוב, כאשר הבעיות הן קבועות, יש קושי גדול בנפש להתפלל על הדבר, שכן אנו מרגישים שכבר התפללנו, וכבר עברנו את זה, והואיל ואין בכך כל חידוש, ממילא זה גם כבר לא כל כך פועל על הרגש שלנו, ואנו מרגישים קרירות מהעניין. את מרגישה את הדבר גם לגבי התפילה הקבועה שלך, ואילו בעם ישראל, המצבים הלא פשוטים שאנו עוברים, לצערנו הרב אינם מפסיקים למשך תקופות ארוכות, ודבר זה מקשה על הרגש להתעורר להתמסר לעניין.
לכן, אני רוצה להציע כמה דברים מעשיים שאולי יכולים לעזור לך, להתעלות מהפרטיות אל הכלליות, אם כי דעי שאין זה נורא להתפלל על עצמך, שגם את התפילה הזו הקב"ה רוצה, שלא לחינם עשו זאת גדולי הדורות. ה´ אוהב אותך ודואג לך, ורוצה את התפילה הטבעית הזו שלך על עצמך, ואל תרגישי עם כך רע, אלא תשאפי להתקדם אל הכלל, תשאפי להתקדם ולתקן שהתפילה שלך תהיה יותר שלמה.
וכעת אל כמה המלצות:
1. להשתדל לעסוק בענייני תפילה לפני התפילה, ללמוד מעט על התפילה כמה דקות לפני שמתפללים, אולי אפילו אם יש זמן, חצי שעה לפני התפילה, לבחור בספר שמפתח את הגישה לתפילה. אינני מכיר את הרמה שלך, ולכן קשה לי להמליץ לך על ספר, אך את מוזמנת לבחור בין הספרים, לדוגמא, אורות התפילה, תפילת ישרים, ספרי ברסלב, קונטרס העבודה של חב"ד ועוד.
2. לפעמים ישנה ירידה אצלינו מכך שהפסקנו להתעסק עם הכלל, לכן חשוב לחיות חיים של יצירה, להיתקל בקשיים, ודבר זה מעורר את הרגש להתפלל על הקושי ועל הכאב.
3. למצוא שיעור על נושא התפילה, ושוב הדבר תלוי פעמים רבות במקום המגורים, ולהשתתף בו בקביעות.
4. לדבר עם אנשים על ענייני עבודת ה´, שמתוך הדיבור הדברים משפיעים, ואף מקבלים מכך כוחות לעצמינו.
וכן יש עוד עצות, וכבר הארכתי רבות, ולכן אסיים מתוך ברכה שתזכי להתעלות ולהתקדם, ולעבוד את ה´ בשמחה ומתוך כל טוב לך ולכל עם ישראל.
בברכה
יצחק.
Zahig2@shoresh.org.il