תפילה- מדאורייתא או מדרבנן?

שלום רב,
הקדמה: התפילה, היא מן הדברים עליהם אמרו חז"ל: "כרום זלות לבני אדם" – "אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהן" (גמ' ברכות ו:). ובתנחומא, (פר' וירא): "אמר להן הקב"ה לישראל, הוו זהירים בתפילה שאין מדה אחרת יפה הימנה", ואכן דיני תפילה תופסים חלק נכבד בספרות ההלכה.

המצווה ומהותה:
"ולעובדו בכל לבבכם" – מפי השמועה למדו: זו תפילה. או אינו אלא עבודה ממש, תלמוד לומר: "בכל לבבכם", וכי יש עבודה בלב? אלא – זו תפילה.וכן בדוד הוא אומר "תכון תפילתי קטרת לפניך…" ואמר "את ה' אלוקיך תירא ואותו תעבוד".
מצוות עשה מן התורה, לדעת רבים מן הפוסקים– להתפלל לפני הבורא יתברך, אף כי זמני תפילה, נוסחה וסדריה – מדרבנן. (רמב"ם ספר המצוות, סמ"ג עשין, אבודרהם ועוד)
ויש אומרים, שעיקרה של מצוה מדברי סופרים – אנשי כנסת הגדולה, והם תיקנו נוסחה וסדריה. (רמב"ן, רש"י ברכות י"ז:, תוס' ברכות כ:, מאירי שם, שאגת אריה י"ד וכל הפסוקים אינם אלא אסמכתא בעלמא). לדעה זו "כל ענין התפילה אינו חובה כלל מן התורה – אבל הוא ממידת חסד הבורא יתברך עלינו ששומע ועונה בכל קראנו אליו, ואינו חובה אלא בעת צרה שתבוא על הציבור – מצווה לזעוק לפניו בתפילה ובתרועה" וכן דעת רוב הפוסקים שמצוות התפילה – מצוה מדרבנן היא. (מג"א ק"ו, ב וכ"כ המשנה ברורה).

לסיכום:
יש הסוברים שמצוות התפילה מהתורה ויש הסוברים שעיקרה מדברי סופרים וממילא הפסוקים אינם אלא אסמכתא בעלמא.
בעת צרה התפילה לפי כולם היא צווי דאורייתא שנא' "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם:" (במדבר פרק י' ט')
כדאי לראות באתר שלנו תשובות רבות בעניני תפילה- http://kipa.co.il/noar/N_ask_list.asp?cat=7
בברכת קיץ טוב,
שלמה, חברים מקשיבים
shlomo@makshivim.org.il