בע"ה
תמיד כשאני בטרמפיאדה תופס טרמפים אני אומר פרק תהילים או כמה ובד"כ זה עוזר ומגיע לי מהר טרמפ.
אבל כשזה לא קורה ואני נתקע שעה בטרמפיאדה אני פתאום חושב: "יאללה-נמאס לי כבר להתפלל, הרי זה לא משפיע בכל מקרה"
מן תחושה של אכזבה כזו ש-אני סמכתי עליו והוא איכזב אותי, לא מתייחס, לא עונה.
אני מנסה בכל זאת לראות את הטוב בכל עיכוב (כל עכבה לטובה) אבל לפעמים זה פשוט לא הולך!!!
מה עושים?
שלום רב
ישר כוח שאתה אומר פרק תהילים ומתפלל כדי שה´ יעזור לך. אבל אני קולט מדבריך שההתיחסות שלך לתפילה לא כל כך מדויקת.
התפילה זה לא כספומט, שמקישים את סוג הבקשה ומחכים שהקב"ה יתן לי אותה. לעיתים ה´ לא עונה לתפילה שלך כי לא מגיע לך, לפעמים כי הוא יודע שזה לא כדאי לך (ואתה בשכלך לא רואה את הנולד) ולעיתים מסיבות אחרות. אבל לומר עליו שהוא לא שומע? שהוא מאכזב?
מצאתי 2 דוגמאות לתפילות בתורה שמראות קצת מהי התפילה ומה משמעותה, מה היא דורשת מאיתנו:
בפרשת לך-לך, אברהם אבינו אומר לקב"ה (וזה כמובן מעין תפילה): "ה´ אלוקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר"
אומר הרמב"ן במקום: "ויש עליך לשאול, שכבר נאמר לו לאברהם: "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה [ולזרעך עד עולם ושמתי את זרעך] כעפר הארץ", ואיך יאמר עתה ואנכי הולך ערירי, והנה בן ביתי יורש אותי – ולמה לא האמין בנבואה הראשונה כאשר יאמין בזאת?"
כלומר, הרמב"ן שואל איך יתכן שאברהם אבינו מבקש מהקב"ה שיתן לו בן, והרי הקב"ה כבר הבטיח לו בן!
"והתשובה, כי [הצדיקים לא יאמינו בעצמם בחטאם בשגגה], וכתוב (ירמיה יח ט): "רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ושב הגוי ההוא ועשה הרע לפני ונחמתי על הטובה". והנה ראה עצמו בא בימים ולא נתקיימה נבואתו [וחשב כי חטאיו מנעו הטוב]. ואולי חשש עתה פן ייענש על הנפשות שהרג כדברי רבותינו (ב"ר מד ה).
כלומר, שאברהם אבינו, הקדוש והמרומם, זה שהקב"ה פנה אליו להקים את עם ישראל, שעמד כבר בכמה נסיונות והפיץ את שם ה´ בעולם, הוא דואג מהחטאים שלו שימנעו ממנו את ההבטחה לבן! אנחנו קולטים את זה?
מה אני אגיד לך – אני לא צדיק כמו אברהם, וגם לא קבלתי שום הבטחה אי פעם שאקבל משהו מהקב"ה…
דוגמא שניה:
תפילת שחרית נלמדת מאברהם רבינו, שהאמר: "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם בראשונה…"
רגע רגע רגע, איפה הפסוק הזה מופיע? תפילת שחרית נאמרת כל יום על ידינו בזכות אברהם אבינו שהתפלל בבוקר. על מה הוא התפלל? על סדום ועמורה! ומה התוצאה?
"וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם, את פני ה´ וישקף על-פני סדום ועמורה ועל כל פני ארץ הכיכר וירא [והנה עלה קיטור הארץ, כקיטור, הכבשן ויהי בשחת אלוהים את ערי הכיכר…]
תפילתו לא נענתה! תפילת שחרית הראשונה בהסטוריה הושבה ריקם! אברהם התנן שה´ יחוס על סדום בזכות כמה צדיקים שהוא גרד מכל מיני מקומות, אבל הקב"ה לא חס עליהם והשמיד את כל סדום!
איזו אכזבה…
[אבל]
יש עוד המשך לפסוק: "ויזכור אלוהים, את-אברהם* וישלח את-לוט, מתוך ההפיכה, בהפוך את-הערים, אשר-ישב בהן לוט."
פרס ניחומים – מתוך כל הערים ה´ מציל את בן אחיו של אברהם – לוט ומשפחתו.
מה אתה אומר על הפרס? שווה לא?
כנראה שכן! אמנם התפילה של אברהם באופן מיידי הושבה ריקם ורק לוט ניצל, אבל תפילתו של אברם מלווה את כל ההסטוריה! זוהי תפילה שהביאה לנו את דוד המלך – צאצא של רות המואביה, מואב הוא בנו של לוט (מהבת שלו). מדוד המלך – המשיח.
אז אל יאוש! התפילה לא מתה. היא שמה למעלה אצל הקב"ה ופועלת כל מיני דברים שלא תמיד ידועים לנו בכלל…
כל טוב
יקיר
yockir@smile.net.il