שלום לכם.
יש לי חברה שהולכת 3/4 ומבינה את העיקרון/סיבה של למה ללכת 3/4… לכן היא הולכת… אבל היא כן הולכת עם חולצות פתוחות… לא הכי פתוחות אבל לפי דעתי הן פתוחות… והיא הולכת רק עם חצאיות אהל עם קצרות… לא מיני… אבל אם חצאיות שכשהיא עומדת ומותחת את החצאית היא מכסה את הברכיים… בדר"כ… אבל כשהיא יושבת את הברכיים תמיד רואים לה ולפעמים גם יש לה שסה אז רואים הררבה יותר … (גם ליד בנים) ולי כשאני רואה את זה… זה מציק לי בעינים! קשה לי לראות את זה… אז פעם הייתי מושכת לה את זה…כזה חצי בצחוק אבל לא מזמן היא התעצבנה עלי והוציאה את העצבים ואמרה שנמאס לה ושאני יפסיק לשגע אותה עם זה… זה החלטה שלה איך ללכת…השאלה שלי זה בעצם מה אני יכולה לעשות עם זה? קשה לי להתעלם כי אני יודעת שהיא מסוגלת להבין למה זה קצר מידי וללכת יותר ארוך.. וגם אם היא תתחיל ללכת יותר ארוך ויותר סגור אני בטוחה שזה ישפיע על שאר הבנות בקבוצה שלנו שגם הולכות כמו, ופעם הלכו קצר ועברו ל3/4 ביחד איתה… בעצם מה שאני מנסה לשאול זה איך אני יכולה בצורה יפה לגרום לה להבין… שמעתי פעם סיפור שרב אחד (אני לא זוכתר מי) ביקשו ממנו להעביר שיעורים למה ללכת עם כיסוי ראש… והוא העביר שיעור וזה היה על עמ"י… (משו כזה… ואז הם לא הבינו מה הקשר לכיסוי ראש.. מה הוא שכח שהוא אמור לדבר על כיסוי ראש? הן החליטו לחכות לשיעור הבא… ובבשיעור הבא היה אותו דבר וכן הלאה וכן הלאה… עד שבשיעור החמישי כולן כבר באו עם כיסוי ראש… עכשיו אני מספרת את זה.. כי כאן בעצם ע"י זה שהוא דיבר איתן על משו אחר הוא גרם להן כאילו בעקיפין ללכת עם כיסוי ראש.. אז אני רוצה לדעת אם יש איזשהי דרך לגרום לה ללכת יותר ארוך וסגור בעקיפין? אם כן אז איך? סליחה אם השאלה יותר מידי ארוכה ומסובכת… אבל זה די חשוב לי …ואם אין לך רעיון איך בעקיפין… אז אם תוכל לפחות להסביר לי למה צריך ללכת סגור וארוך…שאוכל להסביר לך אולי… תודה רבה מראש וממש ישר כח…!!!
שלום לך שואלת יקרה. קודם כל אני ממש מעריכה אותך על האיכפתיות הגדולה כלפי חברתך והרצון שלך שהיא תתקדם. ובכלל, נראה לי שאם לא היה איכפת לך באמת מכל נושא הצניעות לא היית פונה אלינו ויישר כוח על כך.
אני מכירה היטב את ההרגשה של לעמוד מן הצד ולראות כיצד אנשים מתנהגים בצורה שלא מקובלת עליך ולא מתיישבת עם אמונותיך, תפיסות עולמך וכו'. זה ממש קשה ובאמת הראש כל הזמן עסוק ב- איך לשנות את הזולת כך שהוא יתנהג כפי שאני רואה לנכון.
אבל בפועל… את בעצמך כתבת שהנסיון הזה הוביל בדיוק לכיוון ההפוך- בעוד שאת, עם כל הרצון הטוב ניסית לגרום לחברתך להתלבש יותר בצניעות, הפכת (בלי כוונה) מבחינתה- מחברה ל'שוטרת צניעות'.
האמנם זה תפקידך?
האמנם זה אופי החברות שאת רוצה שיהיה לכן?
אם תנסי לרגע לשים את עצמך במקום שלה- האם היית רוצה שכך ינהגו כלפיך?
במילים אחרות- לפעמים הכוונה שלנו כל כך טובה ורצויה, כמו שאת מתארת אצלך, אך במקום שהמעשים יקרבו לשם- הם רק מרחיקים אותנו…
מה בכל זאת אפשר לעשות?
קודם כל- סוויצ' בראש. נדמה לי שלקחת על עצמך אחריות על הצניעות שלך חברתך . ישנו גבול דק בין אכפתיות לבין לקיחת אחריות- את יכולה להיות אכפתית, את יכולה להצטער ולכאוב על כך שהיא לא מתלבשת בצניעות. את לא יכולה להחליט בשבילה איך להתלבש. בסופו של דבר אלו החיים שלה והיא ילדה גדולה המסוגלת לעשות את הבחירות שלה.
אני חושבת שרק אחרי שושים את השינוי הזה במחשבה אפשר בכלל לבוא ולנסות להשפיע. כי עכשיו, את תגיעי לא ממקום של לחץ ודאגה אינסופית על עתיד חברתך, אלא ממקום רגוע יותר- את רוצה להשפיע אבל יודעת ששינויים מהותיים לא קורים תוך יום, את מנסה לעשות מה שביכולתך תוך הבנה ברורה שהאחריות העיקרית (אם לא הבלעדית כמעט) מוטלת על חברתך.
מה בכל זאת אפשר לעשות?
ידועה ומפורסמת אימרתו של הרב קוק- "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים טוב".
במילים אחרות, אפשר כל היום להתעסק במה שלא טוב, אך הדרך האמיתית לתיקון היא ע"י הוספת והעלאת הטוב. ומשמעות הדבר היא בכמה מישורים:
ראשית, ביחס לחברתך. יש בה המון המון המון טוב גם אם היא לא מקפידה על גדרי הצניעות ההלכתיים. ומהמקום הזה את צריכה לבוא אליה ביחס שלך כלפיה. אולי היא קיבלה ממך איזשהו שדר שאת רואה אותה בצורה שלילית 'רק' בגלל הלבוש שלה. נסי לבוא מעמדה אחרת- תפרגני לה על תכונות טובות, על מידות טובות וכו'.
דבר נוסף, ביחס לעצמך. מה שאכתוב לך עכשיו אולי ישמע לך לא משכנע, אבל אין לך מושג עד כמה העובדה שאת מתלבשת בגדרי צניעות היא בעלת השפעה על כל הסובבות אותך. זה נשמע מוזר- מה בסך הכל אני עושה? מתלבשת בצניעות. אבל זה באמת כך! עצם זה שחברתך ושאר הבנות רואות אותך בדוגמא האישית שאת נותנת זה דבר עצום. כמובן שלא מדובר רק בלבוש אלא בדיבור, בהתנהגות, ביחס בין אדם לחברו וכו'. הדברים האלו ממש משפיעים ויש להם כוח יותר ממאה אמירות. לכן, אל תרגישי שאת צריכה עכשיו לדבר איתה, להעביר לה שיחות על צניעות וכו'. תדעי שעצם זה שהיא רואה אותך זה כבר מהווה מבחינתה סוג של אמירה. ( אגב, בינינו שתינו יודעות שהיא יודעת היטב מה דעתך ומה את חושבת ואין לה צורך לשמוע ממך את זה שוב…)
נקודה נוספת שחשוב לזכור בכל עניין ובמיוחד בנושא של צניעות זו המטרה העומדת מול עינייך.
הרי ברור לשתינו שלא 'תסתפקי' בכך שהיא תלבש חצאיות ארוכות. את רוצה שהשינוי יתחולל מבפנים, שהיא תפנים את עניין הצניעות, תזדהה וכו'. מתוך כך את מבינה שמדובר במשהו שלא קורה תוך יום, אלא בתהליך מהותי שעליה לעבור. לכם צריך להתאזר בהרבה סבלנות ולדעת להכיר בערכם של תהליכים. וזה מוביל אולי לדבר האחרון. אני חושבת שתמיד אנחנו צריכים לזכור שלכל אדם יש את הדרך שלו להתקדם בעבודת ה' שלו. לכל אחד יש את התהליך שהוא צריך לעבור בקצב שלו ובזמן שלו. ייתכן, שעבורך עניין הצניעות פשוט יותר ולכן את מרגישה מתקדמת בו אך לחברותיך זה יותר קשה והן צריכות להתקדם בקצב אחר ובצורה אחרת מזו שאת צריכה ללכת בה. צריך רגישות גדולה כדי לזהות באיזה מקום נמצא הזולת ביחס לתהליך שהוא עובר ועל פי זה לנסות לעזור לו. אפשר לנסות לעורר רצון להתקדם- וזה על ידי דוגמא אישית, אמירות (שכבר אמרת) וכו' וביום שתרגישי שהרצון מתעורר אפשר בעדינות להתקדם שלב ולהציע ספר או לימוד משותף בנושא. ובלבד שהכל ייעשה מתוך ענווה וצניעות, בלבד שנזכור שגם לנו יש הרבה מה ללמוד מן הזולת ושכל הנסיון להשפיע לא יבוא מתוך עמדה מתנשאת חלילה (אני בטוחה שלא באמת מעמדה כזו…) אלא מתוך חברות, אכפתיות ושמחה.
לסיכום:
1. לדעת את הגבול בין אכפתיות ללקיחת אחריות
2. להבין שהאחריות מוטלת עליה ותפקדיך לסייע לה.
3. לעמוד על כך ששי שוני בין בני אדם ולכל אחד הקצב שלו, התהליך שלו והדרך שלו בהתקדמות בעבודת ה'
4. להכיר בערכה של דוגמא אישית ולהאמין שכבר עכשיו במה שאת עושה את משפיעה מאד. להיות קשובה לצרכים שלה ולמקום בו היא נמצאת ועל פי זה לנסות לסייע לה.
5. לבוא מתוך עמדה מפרגנת ומעריכה. מתוך ענווה והרבה סבלנות ואמונה בה, בעצמך ובקב"ה.
יישר כוח ושנזכה בעזרת ה' כולנו להימצא בהתקדמות, ומתוך חודש התשובה לשוב בתשובה שלמה לפני הקב"ה.
אם תרצי להגיב,לשוב ולשאול בכל עניין- בשמחה.
ברוריה
brurya123@gmail.com
