בשערי תשובה כותב רבנו יונה שהדבר הגדול והמקובל ביותר כלפי שמים הוא מי שמגיע לאותו ניסיון של חטא ומצליח לעמוד בו ולא לחטוא.
האם זה חל בעצם גם על מי שמכניס את עצמו כל פעם לניסיונות האלו? חוטא בדברים אחרים (אולי קטנים יותר) שמביאים אותו לידי כך- ומאמין שבעצם גם ההגעה לחטאים הקטנים יותר היא חלק מהניסיון שהעמידו אותו בו, או שזה חל רק על מי שהניסיון הגיע אליו במקרה.
אם זה חל על כולם, האם אין בזה צביעות מסויימת- ז"א, להכניס את עצמך לניסיון רק כדי שתוכל לעמוד בו (כמובן, אם תצליח) כדי להגיע למדרגה גבוהה יותר?
שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה!
שלום וברכה!
משאלתך ניכר כי אתה לומד את ספרו של רבינו יונה ´שערי תשובה´ בעיון, ועל כך יישר כוח.
לגופו של עניין, אם הבנתי נכון את שאלתך אתה מתכוון למה שכותב רבינו יונה בעיקר ה19 בעניין מעלת התשובה כאשר מזדמן לאדם החטא שנית והוא מתגבר על יצרו.
המקור של רבינו יונה היא הגמרא במסכת יומא פו: "היכי דמי בעל תשובה? אמר רב יהודה: כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושנייה ופירש הימנה, מחוי רב יהודה: באותה אישה ובאותו פרק ובאותו מקום".
כלומר מדובר באדם שחטא בעבירה מסוימת, והגמרא אומרת שהחזרה בתשובה המושלמת היא כאשר האדם התחרט על חטאו (על כל שלביה) ובנוסף התגבר על העבירה כאשר הוא עומד בפניה, חושק בה ובעל כוחות לעבור אותה כשהיה.
אם נדייק בדברי הגמרא נאמר: "כגון שבאת לידו עבירה" – כלומר העבירה הזדמנה לו [במקרה], ולא הוא הכניס עצמו אליה.
וכן בדברי רבינו יונה נאמר: "[הזדמן החטא] לידו… וכבש יצרו ונמלט מעוון" ועוד "וביראת ה´ לסור מן הרע אם [יזדמן לידו]". וכן מוסיף: "ומי שלא הזדמן לידו כעניין הזה יוסיף בנפשו יראת ה´ דבר יום ביומו, ככה כל הימים".
כלומר, אם נסכם את דבריו הוא מדבר על מקרה שהעבירה באה לפתחו של האדם ולא הוא מביא זאת על עצמו, ואף מוסיף: מי שלא מזדמנת לו העבירה שיוסיף ביראת ה´, אם כן נראה לי שלא מדובר כאן על אדם שמכניס עצמו לניסיונות עבירה.
ובאופן כללי יותר, נדמה לי שבתור גישה לחיים אנחנו צריכים לפעול באופן חיובי, כלומר להתעסק בטוב, לחשוב עליו, לדבר עליו ולא לנסות לשים לנו מכשולים ולעמוד בהם, אף על פי שאדם שהתגבר על ניסיון מתעלה, "אין לנו מה לדאוג" הניסיונות לאדם גם ככה רבים אף בלי התערבותו המלאכותית, והלוואי שבהם נעמוד בכבוד!
לדוגמא, אדם שנכשל והלבין פני חברו ברבים, לא נראה שצריך לחפש איך להיכנס למקרה בו יתגבר עליו יצר הדיבור שנית ושוב יכשל בכך, אלא הפוך יחשוב איך לעשות חסד עם חברו ואיך להרבות את האהבה והחברות ביניהם, כלומר לפעול על הטוב והחיובי, ולא על הרע והשלילי, ההימצאות במקום שלילי היא עצמה בעייתית, ואם יגיע לידי ניסיון מאליו, יתחזק ביראת ה´ ויעמוד בניסיון.
נוסיף את התפילה שאנו מתפללים כל בוקר "ואל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי בזיון" – שנראה שהפירוש הוא: אל תביא אותנו לידי ניסיון שמא לא נעמוד בו ונבוא, חלילה, לידי בזיון.
לאור דברים אלו נראה לי שההגדרה המתאימה לאדם כזה שמכניס עצמו בכוונה למצב של עבירה על מנת להימנע ממנה, אינה ´צביעות´ אלא ´רשלנות´.
אני מקווה שעניתי על שאלתך במלואה, ושכיוונתי לאמת, אשמח לתגובה.
בכל אופן כתובתי היא
abta_e@shoresh.org.il
שלומות ואור, כתיבה וחתימה טובה
אלחנן.
