אחי הקטן רואה דברים לא צנועים

שלום רב

קודם כל, כל הכבוד על האכפתיות ועל המסירות. אני לא מכיר הרבה אחיות שבוכות כך על אחיהם הקטן. כל הכבוד גם על ההבנה שאת לא יכולה לחנך אותו במקום ההורים – לצערינו זה גם משהו שלא כל האחיות הגדולות זוכרות 🙂

את צודקת לגמרי שזה נוראי שכבר בגיל כזה הוא נחשף לדברים איומים ונוראים. אבל, מצד שני, צריך לזכור שהעולם שלנו מלא בזה. כמובן, חשוב מאד לשים סינון איכותי במחשב, וחשוב מאד לחנך ביחס לזה, אבל בסופו של דבר אלו 'גבולות', שיכולים להשמר ויכולים גם לפרוץ אותם..

יש דבר אחד, לא פחות חשוב מהסינון, שבמיוחד את יכולה לתת.

קוראים לו [אהבה].

ההורים בהחלט צריכים לחנך אותו, וגם בבית ספר מחנכים אותו (או שלא) אבל מה שחסר באמת בעולם שלנו, ובמיוחד מול המסכים המנוכרים – זה [אהבה].

אני בטוח שיש לך הרבה מה'מצרך' הזה – אחרת לא היית בוכה כל כך על מה שהוא עושה, ועכשיו צריך לבטא את זה בצורה נכונה ואמיתית. [לא להטיף מוסר], [לא להגיד אל תעשה כך ואל תעשה אחרת] אלא ליצור איתו קשר אמיתי. לקנות לו מתנות קטנות, לשוחח איתו על בית הספר, ועל חברים שלו, ועל כל מה שעובר לו בראש [עכשיו]. כמובן, אפשר גם לשחק איתו משחקי קופסא כאלו ואחרים, ואולי אפשר אפילו כדורגל או כדורסל (אם יש לכם 'בית פרטי' ואת בחורה ספורטיבית 🙂 ). כל דקה שאת נמצאת איתו ו'משקיעה בו' – שווה זהב' גם אם ברגע מסוים את די משתעממת לשמוע אותו מדבר על 'השער האחרון שמסי הבקיע במשחק'.

ככל שתעשי איתו ביחד דברים, תרויחי פעמיים – קודם כל, בזמן שהוא איתך, הוא לא גולש (מה שנקרא 'סור מרע') אבל מעבר לזה – זה הדרך שלך להשפיע עליו באמת. ככל שהוא יהיה יותר מחובר אלייך, יותר מחובר לערכים שלך, ממילא הוא בעצמו כבר יעזוב את המחשב. בכלל לא תצטרכי להגיד לו – אל תראה את זה. הוא בעצמו כבר ישאל אותך – האם זה בסדר לראות את זה או שלא..

אין ספק – את אחות גדולה, ואמנם אין לך תפקיד חינוכי, אבל תפקיד 'אוהב' יש לך מלוא חופניים. בע"ה אני מאמין ומקוה שההשקעה שלך בקשר תראה פירות מתוקים וטובים, וגם מעבר לשאלה של 'אינטרנט כן או לא'.

ברכה והצלחה

טוביה
tsbias1@gmail.com