איך בונים אישיות?

שלום וברכה!
כמובן שאין דבר כזה "להרכיב אישיות" במובן השיטחי של המילה. אני מניח שאף פעם לא שמעת חבר שאומר לך "אני לא יכול לבוא עכשיו, אני עסוק בלהרכיב את האישיות שלי" או משהו כזה. לכן גם אי אפשר לספק לך מתכון או הוראות לבנית אישיות. לי, בכל אופן, זה נשמע די מגוחך. (גם לא ע"י לימוד בספרי מוסר, ועוד ניגע בזה). אבל בכל זאת כל אדם בגיל ההתבגרות (במיוחד, אבל גם לכל אורך החיים) עסוק מאוד בלבנות את האישיות שלו. לפי הבנתי, אדם בונה ומעצב את האישיות שלו ע"י אינסוף החוויות, ההתמודדויות, הנפילות, הבחירות שהוא בוחר, הדעות שהוא שומע וכו'. אישיות זה לא בית שבונים עם בלוקים. אישיות זה חיים, וכשהאדם מתבגר, ומתחיל להיחשף אל החיים כגורם פעיל שצריך לבחור ולהתמודד, הוא מעצב ובונה את החיים הפרטיים שלו בצורה שוטפת. עם הזמן האדם מסגל לעצמו מבנה מסוים של אישיות, שלמרות שהוא ממשיך להשתנות כל החיים, הוא באופן כללי די מעוצב.

ודווקא משום כך השאלה שלך מאוד חשובה! כי בין אם תרצה או לא תרצה בשלב הזה של החיים אתה מעצב את האישיות שלך, ולכן אתה קובע באופן כללי איזה מן חיים יהיו לך. מה שתבנה עכשיו זה כנראה מה שיהיה איתך כל החיים. (כמובן שהאדם משתכלל כל הזמן, אבל אלו הם היסודות).

אז הייתי מנסח את השאלה קצת אחרת, במקום איך לעצב אישיות, איך לעצב אותה בצורה הנכונה.

אני חושב ש 50% מהעניין זה עצם המודעות. כמו שאמרתי, האישיות מתעצבת ע"י אינסוף דברים. הרוב המוחלט של האנשים לא עובר קורסים בבנין אישיות, וגם לא הולך לכל מקום עם ספרי מוסר. אבל בכ"ז יש המון בני נוער רציניים, שלוקחים את עצמם בידיים, ומגיעים לתוצאות מאוד יפות. אני חושב שמה שמאפיין אותם זו המודעות למצב שהם נמצאים בו. איכפת להם איך הם מתנהגים. איכפת להם איך הם מנצלים את הזמן שלהם. איכפת להם עם מי הם מסתובבים ומה הם לומדים. סוף סוף הקב"ה מאמין בנו, ולכן גם אנחנו צריכים להאמין בעצמנו שיש בנו את כל הטוב והיופי שאליו אנו שואפים. אדם צריך להיות טבעי, להיות ישר עם עצמו ולתת לאישיות הטובה שלו לפרוץ החוצה. לזכור שהוא נמצא בעולם שהקב"ה ברא במיוחד בשבילו. רק צריך לשים לב שלא מפתחים הרגלים רעים, שלא מתדרדרים. בד"כ נערים כאלה, שמפגינים איכפתיות למצבם, מגיעים רחוק. וגם להיפך, הרבה מאלה שבונים אישיות פחות חיובית, מאופיינים בחוסר איכפתיות למצבם הרוחני. זה חצי פתרון.

לפי מיטב הבנתי, הקומה השניה היא החשיבה. זה מאוד קשור לעניין הקודם, אבל זה לא אותו דבר. אדם צריך להתרגל לחשוב על מה שהוא עושה. לחשוב מה הוא רוצה לעשות. לחשוב לפני ותוך כדי המעשים, ולתת לעצמו ביקורת חיובית, וגם שלילית, על מה שהוא עושה. זה מאוד חשוב לזרום עם החיים. להיות טבעי, וצריך להיזהר לא להיות עסוק כל הזמן במחשבות מסובכות. אבל אדם צריך לדאוג שמי שיוביל אותו בחיים זה השכל. בשביל זה הקב"ה נתן לנו אותו, ובשביל זה צריך לחשוב.

השלב הבא, לפי דעתי, הוא הלימוד. גם זה קשור מאוד לשני השלבים הקודמים, אבל זו כבר מדרגה אחרת. אני מתכוון ללימוד תורה בכלל, וללימוד מוסר בפרט. לימוד מוסר מועיל מאוד לשפר את המידות. עצם הקביעות בלימוד גורמת לאדם לאיכפתיות ולחשיבה, ותוכן הלימוד מאוד עוזר לחשוב נכון, ולהצליח לשפר את המידות ואת המעשים. אבל צריך קצת להיזהר כשלומדים מוסר, למצוא ספר מוסר שנותן שמחה בלב, וכל אחד מכיר את עצמו. יש ספרי מוסר שיכולים לגרום לאדם לדכאון, ודכאון זה לא טוב. לאדם אחר אותו ספר יביא תחושה של התקדמות והתעלות. צריך גם לזכור שהרבה ספרי מוסר מציבים רף גבוה מאוד, וזה עלול לגרום לייאוש. לכן כדאי מאוד להתייעץ עם תלמיד חכם שמכיר אותך, והוא יוכל להדריך אותך אילו ספרים ללמוד.

אבל האישיות זה לא רק תיקון המידות, לאדם יש נשמה גדולה שרוצה לבוא לידי ביטוי, ליצור, לשמוח, לאהוב, להדבק בה' יתברך. בשביל זה צריך ללמוד תורה. הרבה תורה. התורה היא חיינו. היא הדבקות שלנו בה'. היא שמחת החיים. ובוודאי נער מתבגר, שמעוניין לעצב את אישיותו, חייב לעצב את האישיות שלו מתוך עוצמה גדולה של לימוד תורה.

הדברים שכתבתי הם ממש ממש על קצה המזלג, וספרי המוסר מרחיבים בענין הזה. הכי כדאי להשקיע מאמץ למצוא תלמיד חכם, שאפשר להיות איתו בקשר קבוע. זה מפתח גדול להצלחה בעולם הרוחני. כמובן שאם תרצה להרחיב אתה מוזמן לפנות אלינו שוב.

והעיקר להיות טבעי, ולהאמין בעצמך.
בהצלחה!
משה, חברים מקשיבים.

"האדם הישר צריך להאמין בחייו, כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה. התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה, שלפעמים תתע הנפש בתהו לא דרך." (אורות התורה י"א ב').