איך להעביר מסר לחניכים?

שלום. שמחתי לשמוע על הקשר המיוחד שנוצר בינך לבין חניכותייך. משתמע מהשאלה שהן באמת חשובות לך ושאת אוהבת אותן מאד (ונראה לי שזה הדדי). זאת גם הסיבה שקשה לך בוודאי עם המצב שנוצר בו מצד אחד את רוצה להמשיך לשמור איתן על קשר טוב, ומצד שני חשוב לך להסביר להן בצורה מועילה וברורה את נושא "בינו לבינה". מן הסתם קצת קשה גם לראות שדברים שעבדת עליהם כמו גיבוש בשבט ואווירה טובה מתפוגגים, ונוסף לכל זה יש הרגשה שהכל עליך- ההורים… החניכים… הציפיות…
לפני שאני אשתף אותך בדעתי לגבי מה כדאי לעשות עם חניכות שלך יש לי משהו ממש חשוב להגיד. נכון שאת מדריכה שלהן, נכון שיש לך אחריות וטוב שאת יודעת שיש לך אחריות. אבל את צריכה לזכור שלא כל האחריות עליך. נכון, ההורים שלחו את הבנות ל"עזרא" מתוך אידיאל (ברובם לפחות) והם היו מעדיפים שהבנות שלהן ישארו אולי במסגרת נפרדת. אבל ההורים גם יודעים שבחינוך אין הבטחות. הם יודעים שאת מצידך עושה את המקסימום ותמשיכי תמיד לעשות ככל יכולתך. יכול להיות שחניכות שלך יבחרו ליצור קשרים עם בנים (וזה לא אומר שעשית משהו לא בסדר), זה אומר שהן ילדות גדולות, שיש להן בחירה חופשית והן בוחרות לנהוג אחרת מכפי שאת וההורים שלהם הייתם רוצים.
חשוב לי לומר שזה לא מוריד ממך את האחריות, ואני לא אומרת את הדברים כדי להרפות את ידיך חלילה, אלא שלפעמים תחושת האחריות הכבדה הזו שמוטלת עלינו לא מאפשרת לנו להתמודד, בדיוק מהסיבה הזו- שאנחנו עסוקים בציפיות שאחרים מציבים לנו ומהציפיות שלנו מעצמינו וקשה לנו לעמוד מולן. אם תאמיני בעצמך- שאת עושה ככל יכולתך ומצד שני תזכרי שלא הכל תלוי בך נראה לי ש"האבנים" על הכתפיים יהיו קלות יותר.
עוד דבר שחשוב לי לומר וזו אולי נקודה שאת יודעת ובכל זאת אני מרגישה שחשוב לי להגיד, זה שהרבה פעמים אנחנו נוטים למדוד את הצלחותינו החינוכיות כאן ועכשיו. אנחנו רוצים לראות מייד את השינויים כדי להרגיש ולקבל הוכחה שהצלחנו. אבל לרוב אפשר לראות השקעה של חינוך רק כעבור זמן. כתוב "והיו הדברים האלה על לבבך" ונדמה לי שהרבי מקוצק היה זה ששאל למה "על לבבך"? מה המשמעות של "על"? והסביר שיבוא יום, הלב יפתח והדברים יכנסו פנימה. ולכן, גם אם את מרגישה ותרגישי שאת מדברת, מסבירה ובכל זאת כלום לא משתנה, זה לא אומר שהחניכות לא קלטו כלום, זה לא אומר שמשהו "בפנים" לא זז, יבוא יום ובעז"ה הלב יפתח ודברים שאת אומרת, יכנסו פנימה.
אז מה עושים? נראה לי שבשלב הראשון את צריכה לנסות להרגיש את החניכות. לנסות לקלוט באיזו נקודה הן נמצאות ואיפה טמונה הבעיה- ברצון או בביצוע. במילים אחרות- האם גם הן, כמוך, מרגישות שיש בעיה בדרך בה הן הולכות בנושא זה? האם הקושי הוא להשתנות? או שהנושא כלל לא מזיז להן, הן לא רואות בכלל איפה הבעיה וכו'.
את יכולה לבדוק את זה באמצעות "פעולת פתיחה" שתעשי שתגרום להן לדבר על הנושא בצורה גלויה – לשים דברים על השולחן. לאחר שתקבלי תמונת מצב (שמן הסתם תהיה שונה מבת לבת) נראה לי שיהיה לך יותר קל לחשוב באיזה כיוון ללכת, על מה כדאי לדבר במסגרת שבטית ועל מה כדאי לדבר בשיחות אישיות עם החניכות. באופן כללי אני חושבת שלא נכון יהיה להקדיש את כל העיסוק רק סביב הנושא של "קשר עם בנים" כיוון שהנושא הזה קשור לכל כך הרבה תחומים וממילא העיסוק בו יכול להיעשות ברבדים שונים – החל מעיצוב האישיות, דרך ההשפעה של התרבות הסובבת אותנו, דרך משמעות של קשר עד לרובד ההלכתי שאני מסכימה איתך שעדיף שהעיסוק לא יהיה רק בו. ויש עוד המון תחומים בהם אפשר לנגוע, מתוכם אפשר לצאת וסביבם לבנות מערך שיוביל גם לעיסוק בנושא של קשר עם בנים בגיל זה. באיזה מהם תבחרי? תחליטי ע"פ תמונת המצב שתקבלי על השבט, וכמובן בהתאם לרמה שלהן, לגיל ולמה שהן מסוגלות להכיל ולהבין. ללא ספק זה נושא שמצריך המון חשיבה מצד אחד ומצד שני המון הקשבה לבנות, המון איכפתיות והבנה. אני מאמינה שאם הבנות ירגישו שבאמת איכפת לך מהן, שאת אומרת מה שאת אומרת מתוך הקשבה למה [שהן מרגישות] תצליחי להעביר את הנושא באמת מתוך אהבה והן גם יקלטו את זה.
שתי נקודות לסיום, הראשונה לגבי מה שאמרת שגם לך יש שאלות בנושא. זה בסדר גמור. הן לא מחפשות מישהי שתעמוד מולן ותצטט להן תשובות מספרים, שתדע את כל הנימוקים לכל האיסורים. הן מחפשות מישהי שתבין אותן. ואת כזאת. זה כמובן לא בא על חשבון הצורך לבירור עצמי, אני חושבת שזו בהחלט הזדמנות גם לך לברר קצת ולהעמיק בנושא באמצעות ספרים, שיחות עם דמויות שקרובות לך ואת יכולה לדבר איתן וכמובן, אם תרצי אנחנו כאן לרשותך בכל שאלה שעולה בנושא זה או אחר… וגם אם תעמיקי, ותבררי ועדיין ישארו לך שאלות שלא תוכלי לענות עליהן לחניכות מותר לך להגיד להן שאת לא יודעת, שתנסי לברר ולשדר להן שהאחריות היא גם עליהן למצוא את התשובות לשאלותיהן. זה שאת לא יודעת זה לא אומר שאין תשובות, זה אומר שצריך להעמיק עוד כדי למצוא אותן ואנחנו צריכים לשמוח שיש תמיד לאן להתקדם, ובעיקר, שיש רצון להתקדם. נקודה שניה, לגבי המצב הקיים בסניף בו יש מדריכות עם חברים או להיפך, אני חושבת שזו נקודה שצריכה לעלות לדיון בקרב המדריכים, אני מציעה לך להתייעץ עם הקומונרית שלך באיזו דרך להעלות את הנושא. זו בוודאי לא סיבה שבגללה את לא תוכלי לחנך את חניכותיך. תנסי לא להיכנס איתן לדיונים ספציפיים לגבי מדריך או מדריכה מסויימים אלא לשדר את המסר שזו האמת מבחינתך ולפי הבנתך.
שני, אני מאחלת שהקב"ה יכוון אותך למצוא את הדרך הטובה ביותר להעביר להן את הנושא.
מאמינה בך, ובכוחות שלך וכמובן שאם מתעוררות שאלות נוספות סביב נושא זה או אחר את מוזמנת לשוב ולשאול.
הרבה טוב,
ברוריה.