שלום ותודה שאתם מפנים לי מזמנכם:
יש לי חברה שפעם החברה הכי טובה שלה היתה ילדה מאוד מקובלת עכשיו הם כבר לא חברות והיא בטוחה שאף אחד וכבר לא חבר שלה. היתה לה תקופה מאוד קשה שהיא התנהגה מאוד מגעיל לבנות ובאמת בנות התרחקו ממנה היא בטוחה שהחיים מאוד קשים וסובלת מזה. מה לעשות האם יש לכם איזה רעיון? תודה מראש (נכון שזהנשמע קטנוני אבל היא בכיתה י)
שלום לך חברה יקרה!
קודם כל, יישר כוח גדול על האכפתיות כלפי החברה שלך! ממש ראוי להערכה שאת כל כך מתאמצת לחשוב, לשאול ולהתייעץ איך לעזור לה. כל הכבוד לך! אבל, עם כל זה, עם כל האכפתיות, את צריכה לזכור שבסופו של דבר היא זו שאחראית על החיים שלה, ורק היא יכולה לשנות מה שקשור אליהם- אם זה שינוי הסתכלות, שינוי גישה, או שינוי התנהגות. את וודאי יכולה לנסות לעזור, אך גם זה תלוי בה- אם לקבל את העזרה שלך… בקיצור, צריך לזכור מצד אחד להתאמץ ולהשתדל ככל יכולתנו, ומצד שני לא מאוד להתאכזב אם השינוי המיוחל לא נראה לעין, או שלא רוצים לקבל מאיתנו את העזרה. גם את זה צריכים אנחנו לקבל…
נראה לי שקודם כל, נראה לי שצריך לקבל מה שהיא מרגישה- שהחיים מאוד קשים. נשמע שההתמודדות שלה בתחום החברתי בכלל לא היה פשוט לכל אורך הזמן הזה, כל השינויים- פעם מקובלת, פעם דחויה, פעם היא לא מתנהגת יפה לחברות- זה לא נעים גם לה וגם להן… בקיצור, לא קל. היא כנראה מרגישה את חוסר ההצלחה כרגע מהשנים הקודמות, והיא קצת אובדת עצות כנראה אם אפשר בכלל לתקן ולשנות. אז אולי שלב ראשון בתור חברה הוא להבין את הקושי הזה שלה, ולתת כתף בתחום הזה, שהיא תרגיש שמבינים אותה.
עכשיו, בקשר לחברות, אני מבינה את זה שקשה לשנות סטיגמות. כלומר, אם היתה תקופה שהיא התנהגה לא יפה עם חברות (ועכשיו מה איתה?…), זה קשה מאוד לשנות את צורת ההתנהגות, ושאנשים סביב "יאמינו" לזה. כלומר, גם אם נגיד היא תגיב אחרת לדברים, לא בטוח שהתגובה החדשה תתקבל בצורה טובה, כי כבר לא מאמינים לבנאדם, ומקטלגים אותו מראש. אבל, קשה זה לא בלתי אפשרי. זה מן הסתם יקח זמן, וצריך להתאזר בסבלנות וגם להתמיד.
אני חושבת ששלב ראשון, זה שינוי ההתנהגות. לא הבנתי כל כך אם גם כעת היא עדיין לא מתנהגת כראוי מול חברות, אבל בכל מקרה, זה הדבר הראשון שצריך לשנות. הכוונה היא שבבית הספר- אם זה בכיתה או בהפסקות, כשיוצא לה בכל זאת לדבר עם בנות או לארגן כל מיני דברים שצריך בשביל הכיתה או הלימודים או משהו כזה, היא תדבר עם כולן יפה, תענה יפה (וכל זה גם אם אליה לא פונים בצורה ראויה) בקיצור, תשדר שהיא שינתה גישה. חשוב להקפיד לא להרים את הקול, שהמבטים יהיו מחייכים ולא כועסים או מרוחקים. כל מיני דברים כאלה.
עכשיו, זה קשה לעשות את זה אם את כולך מעוצבנת על כולם, ומיואשת. את פשוט כל היום משדרת עצבנות וחוסר שביעות רצון. אולי כדאי לדבר על זה שלא כל כך כדאי לצפות מהאחרים. אם לא מצפים, לא מתאכזבים. וכרגע, נשמע שבאמת אין לה כל כך מה לצפות מהן, כי היא לא כל כך קרובה אליהן… ברגע שהיא תפסיק לצפות מהתנהגות מסוימת מהאחרים, אז כבר לא יהיה אכפת לה לשמוח ולחייך מעצמה, בלי קשר לאחרים. בחברה כזו שיש "מקובלות" ו"לא מקובלות" נראה לי מאוד חשוב לשמור על מה שנקרא דימוי עצמי כמו שצריך. שאחרים לא יצליחו להוריד לך את הביטחון כלפי עצמך, ושאת לא בגללם תיסגרי או תחשבי דברים על עצמך שאינם נכונים בכלל.
אחרי תקופה שהיא תשדר את זה שהיא שינתה כיוון וחשיבה, היא תוכל לנסות לפנות בצורה יותר ישירה לחברות, ולנסות לרכוש קשר איתן מחדש. להזמין מישהי אליה הביתה, או לבקש ללמוד עם מישהי למבחן. דברים קטנים כאלה שיוצרים את החברויות. בצורה הזו יותר קל לגשר על פערים, כי זה אחד על אחד, אז אין חברה שמוסיפה סטיגמות ולחצים חברתיים וכו´.
נראה לי שחשוב שגם את תשדרי לה שאת מעריכה אותה על הדברים הטובים שבה, ושאת ממש רוצה שהיא תראה את זה לכולם וכו´. תגידי לה כל הזמן שאכפת לך ממנה, וכמה את אוהבת אותה ורוצה שיהיה לה טוב. כמה שזה נשמע קיצ´י, נראה לי שהיא תשמח מאוד לשמוע את זה.
אני מקווה שהועלתי במעט, ואם יש לך עוד שאלות לגבי זה, את יכולה לשלוח למייל.
המון בהצלחה ויישר כוח על האכפתיות!!
הדס.
hershko.hadas@gmail.com
