שלום. לפעמים אני מרגישה שאני יותר מישי חומרית…. אני נורא אוהת בגדים ותכשיטים וכו', אבל מצד שני אני ממש שונאת את זה. זה פיצול אישיות כזה… זה גם נורא מקשה עליי להבין מה אני באמת…. אני די שונאת את זה שהחיצוניות מאוד משפיעה עליי… מה אני עושה כדי להעלים את האופי החומרי הזה? תודה.
שלום רב,
המלחמה שאת עוברת עם עצמך (ובכוונה אני קורא לזה מלחמה) עוברת על כל אחד ואחת. אצל בנים המלחמה היא בכמה להיות חומרי בקניית משחקי מחשב, בישיבה בבתי קפה וכד' ואצל בנות זה מתבטא בד"כ גם בביגוד ובתכשיטים.
רק שיש לנו מדד של חיים, מדד של תורה, מתי העיסוק בחמריות הוא שלילי ומתי הוא יכול לשמש כדבר חיובי: האם זה לשם שמים או לא?. חז"ל קבעו לנו במסכת אבות: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" ועם המשפט הזה אנחנו צריכים להסתובב כל הזמן בראש. פסוק דומה אומר לנו: "בכל דרכיך דעהו" וגם עם זה צריך כל הזמן להסתובב בראש.
