איך מתגברים על הפחד ממה שיהיה?

שלום לך יקרה מאוד!
אני קוראת את שאלתך ומרגישה את המצוקה הנוראית. את התחושות הקשות המציפות אותך.
לפני שאכתוב את דבריי, אני רוצה לחזק אותך על עצם הכתיבה והפניה אלינו. זהו צעד חשוב בהתמודדות עם הפחדים והחששות. אך- זה עוד לא מספיק.
לעניות דעתי, כדאי לפנות גם לגרום יותר מקצועי מאיתנו. לפנות ליועצת בית הספר, למחנכת וכדו´.
ובכלל, האם מישהו מהקרובים אליך מודע לתחושות הללו? מהמשפחה? חברות? נראה לי שכדאי לדבר על כך עם אדם קרוב.
ראשית, עצם הדיבור על התחושה, עצם השיתוף בכאב, זה כבר מרכך את הפחד. ובנוסף, ייתכן ואדם המכיר אותך מקרוב יוכל לסייע יותר טוב ממני. וכעת לתשובתי הקטנה-
חווית אובדן של אדם קרוב, הוא אחד האירועים היותר קשיים שיכול לחוות האדם בחייו. חווית המוות מחדדת את תחושת חוסר האונים שלנו וחוסר השליטה שלנו בדרך ניהול העולם.
אם זה היה תלוי בנו, היינו רוצים שהדברים יתרחשו בדרך אחרת. המציאות הקשה שאת מתארת ממחישה לנו שהדברים אינם תלויים בנו. בסופו של דבר יש מישהו אחר, המנהל את העולם. מחשבות אלו שתיארת יכולות לחזק את החשש והפחד ממה שיהיה.. העולם מפתיע אותנו- לטוב ולרע.
כעת, ברשותך אני רוצה לשתף אותך בחוויה שאני עברתי הקשורה לאובדן.
לפני שנה וחצי נפטרה סבתי ז"ל. חצי שנה לאחר מכן נפטר אח של חברה מאוד טובה שלי. 4 חודשים אח"כ נהרגה חברה שלי בפיגוע, וחודשיים אחרי נהרגה חברה טובה שלי בתאונת דרכים.
את בטח מתארת לעצמך כמה קשה זה היה. כמה כואב ועוצמתי.
תחושת החוסר שליטה במציאות היכתה בי בחוזקה.
לכן, אני כל כך מזדהה עם דברייך. גם אצלי תקופה ארוכה הייתי מסתובבת בחרדה, אולי משהו קרה? ולמי? הייתי מקבלת שיחת טלפון בלתי מזוהה, או בשעה לא סבירה מיד הייתי חושבת שהנורא מכל קרה.
עד שהבנתי שאי אפשר לחיות ככה.
ר´ נחמן אמר לנו את המשפט המפורסם אותו אנו שרים- "כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר- לא לפחד כלל!" לא לפחד כלל. אילו מילים גדולות וחשובות.
לא לפחד כלל!! העולם שלנו מלא בתהומות, בעליות, במשימות, באתגרים, בשמחות.. העיקר- לא לפחד!
אבל למה? למה לא לפחד?
השאלה הזו מחזירה אותי למציאות שהייתה לפני חודש וחצי בעם שלנו. המלחמה.
אחי היקר שיחי´ נלחם בלבנון. ידענו שהוא נמצא במצבים מסוכנים. ופחדנו. הכי טבעי היה לפחד.
עד שנזכרתי- העיקר- לא לפחד כלל!! אימא של חברה טובה שלי אמרה לי פעם דבר שנחרט אצלי-
אם הרע חלילה צריך לבוא אליך, הוא יבוא. הוא לא יבקש רשות להיכנס, הוא לא צריך אישור, הוא פשוט יגיע אלינו. אז למה לפחד? למה להתמודד עם כאב הפחד מהמכה, לפני שהמכה מגיעה בכלל? למה להקדים את הכאב והחשש לדבר שלא קרה? אם בכלל יקרה..
ר´ נחמן מדריך אותנו לא לפחד, זה פשוט לא כדאי לנו, לא משתלם וגם לא מועיל לפחד מהרע עוד לפני שהוא מגיע. תחשבי כמה אימהות עברו את תקופת המלחמה בלי לישון, בקושי לאכול, ובתחושת פחד בלתי פוסקת. בסופה של המלחמה ב"ה, רוב רובם של חיילינו חזרו הביתה בשלום. נכון שהיו לצערנו הרבה אבדות, וכל חייל הוא עולם ומלואו שהלך מאיתנו, אך כעת נחשוב על אותם משפחות שילדיהם חזרו בשלום. לכאורה הדאגה הייתה לשווא. חוסר השינה והתיאבון הלך לריק. הבנים חזרו ב"ה. לכן אנחנו מאמינים ויודעים שאם הרע רוצה להגיע, הוא פשוט יגיע. אין צורך להתכונן אליו. בינתיים נחייה את הווה בשמחה ובהודיה לה´ יתברך. ואם חלילה יגיע קושי, אז בע"ה אנו מאמינים שהקב"ה ייתן גם את הכוחות להתמודד איתו. כמו שנתן לך את הכוחות, וכמו שנתן גם לי. רק צריך להאמין בכך שיש לנו את הכוחות- ויש. תאמיני. יש לך את הכוחות!!
בנוסף, חשוב לי לומר עוד נקודה חשובה, זה שאני כותבת שלא כדאי לפחד, זה לא אומר שלא צריך להתפלל. להפך! התפילה היא הנשק האמיתי שלנו נגד הפחד ובעד הביטחון והאמונה.
כשאחי היה בלבנון התפללנו עליו רבות. התפללנו לחזרתו בשלום.
את כותבת שאת מתפללת המון. ואני רוצה לעודד אותך, המשיכי להתפלל ולבקש מה´ שיתן לך את הביטחון והאמונה בהנהגתו! שיעזור לך להסיר את הפחד ולחזק הביטחון! תבקשי מה´ שיעזור לך להחדיר ללב את תחושת האמונה שמה שיקרה ומה שקרה- לטובה היה!

ועוד דבר, נראה לי שהפחד יכול להימצא בכל תחום בחיים. יש מי שמפחד כי לא ימצא עבודה, יש מי שמפחד כי לא יתקבל לביה"ס, יש מי שמפחד כי לא ימצא את בת זוגו, ויש מי שמפחד שלא יצליח להגיע הביתה בזמן.. יש לנו הרבה על מה לפחד.
אך כאן נכנסת האמונה שלנו.
אנו מאמינים ובוטחים בבורא שלנו, באבא שלנו. אנו עושים את ההשתדלות בעולם שלנו, אנו מתפללים, מתאמצים, מחפשים, אך אנו מאמינים שהקב"ה הוא זה שמסדר את העינינים פה.
והוא לא סתם מסדר אותם, הוא מסדר אותם בצורה הכי טובה שיכול להיות. מה שעושה הקב"ה- לטובה הוא עושה. אין טעויות בהנהגתו של ה´!
לכן, אין על מה לפחד, אנחנו בידיים טובות ואוהבות! בידיים שרוצות את ההכי טוב עבורנו, גם אם לעיתים קשה לנו לחוש זאת.
לא כדאי לנו לפחד. זה פוגע בבריאות שלנו.
אני מסכימה ויודעת, שזה נורא קשה לא לפחד! הכי טבעי זה לפחד. אתמול למשל, הייתי צריכה ליסוע למקום מסויים ופחדתי שאאחר.. ראיתי שהאוטובוס שלי מאחר ומיד התחלתי להלחץ ולפחד.. מה יקרה אני אאחר.. יכעסו עלי.. ונכנסתי ללחץ.
עד שפתאום הבנתי, שהלחץ לא יעזור לי. הפחד לא יגרום לאוטובוס לבוא יותר מהר. הפחד רק מקשה עלי. הפחד רק מכווץ אותי מבפנים. ואז אמרתי לעצמי- מה שיהיה יהיה לטובה! זה כבר לא תלוי בי.
אין לי מה לעשות בכדי לזרז את ההגעה שלי עכשיו. עכשיו זה בידיים של הקב"ה..
וככה זה לגבי כל תחום בחיים.
אמר ר´ אריה לוין זצ"ל שבמילה "דאגה" יש את כל האותיות מא´-ה´ חוץ מהאות ב´. חוץ מהביטחון!
כי מי שיש לו את הב´- את הביטחון בה´- אז אין לו דאגה.
יש לו- אמונה.
"הבוטח בה´ חסד יסובבנו"- שאנו משתדלים מאוד לקראת משהו- ועושים את כל הצעדים שיכולנו לעשות בכדי שהדבר יצליח, ובכ"ז- זה לא בדיוק מצליח- מה אז? איך נרגיש?
כל ההשתדלות שלנו צריכה לבוא מתוך הביטחון- שאני משתדלת- אבל "ה´ הטוב בעיניו יעשה".
אני עושה את ההשתדלות, והתוצאות כבר לא בידיים שלי.
ונחזור אליך, אני מסכימה שבעקבות מה שעברת, זה טבעי להלך עם חשש שמשהו עלול לקרות. אך בתור אנשים מאמינים- אנו לא מפחדים. אנו מאמינים. בוטחים בה´ ובהנהגתו. ואם חלילה צריך לקרות משהו קשה, הדבר יקרה. אין צורך להתמודד ולהתכונן אליו לפני שהוא קורה.. ובע"ה אנו נמשיך להתמיד ולהתפלל שנזכה לשנה טובה ומתוקה! שנה של שמחות, בשורות טובות, שנה של צמיחה, אושר והרבה אמונה ובטחון!!
ולסיום, אני רוצה רק לחזק אותך ולומר, שכמו שכתבת ההתמודדות עם המוות לוקחת זמן. היא תהליך וניסיון לא פשוט. אך אני מאמינה שמי שנתן לך את הניסיון, נתן לך גם את הכוחות לעמוד בניסיון!!
האמיני בעצמך! יש בך כוחות עצומים!
אם תרצי, אשמח לשמוע ממך בהמשך על התמודדותך..
אני רוצה לצרף לך קישור למאמר שכתבתי בעקבות פטירתה של חברתי אביה ז"ל.
http://www.makshivim.org.il/n_show.asp?id=14077
חזקי ואמצי!
אני איתך..
אודליה.
odelyaf@gmail.com