אין לי חשק להאמין כבר

שלום יקרה.

ברגישות שלך (וככה אני מרגישה, שיש לך המון רגישות) תיארת בצורה מאוד חיה, את מה שהרבה מאיתנו מרגישים הרבה פעמים.
על כולם עוברות תקופות של קשיים, היחסים של כולנו עם הקב"ה הם לא תמיד סדירים ומתנהלים על מי מנוחות בגרף קבוע של אמונה.
זה לא באמת קורה.

אני רוצה לשתף אותך בתחושות שעלו לי ממה שקראתי אצלך.
הדברים שלך הזכירו לי גם תקופות אפלות קצת יותר. לאורך כל החיים אני מנהלת מעין דו שיח פנימי. אני עם הקב"ה.
יש פעמים, שאני מרגישה מחוברת אליו בכל נימי נפשי, מרגישה אותו ממש לידי, מוליך אותי פיזית יד ביד.
ויש פעמים, שאני מרגישה את ההסתר. מרגישה שהוא משחק איתי במחבואים. כמובן שבתקופות האלו, הרצון הוא רק לברוח. ללכת "ולשבור את הכלים". בדיוק, אבל בדיוק כמו שתיארת פה.

העניין הוא, שלשבור את הכלים, הוא לא ממש פתרון.
כי איפשהו, אם נסתכל בעצמינו ממש פנימה לתוכינו, אז אנחנו יודעים את האמת. אנחנו לא תמיד זוכרים אותה, ולא תמיד היא ברורה לנו במלוא הדרה, בטח לא כשדברים לא טובים קורים לנו, אבל זה לא משנה את האמת האמיתית. והאמת האמיתית היא, שהקב"ה קרוב אלינו כל הזמן. והוא מוליך אותנו בדרך הכי טובה בשבילנו. כן, גם אם אנחנו לא מאוד מרגישים אותה. ולא רואים איך בדיוק כל הקוצים והדרדרים שאנחנו מובלים דרכם, הם בדיוק הכי טוב לנו, כשהדרך השניה, זו שנמצאת ממש ליד, שעל פניו נראית דרך סלולה וישרה, נראית לנו יותר נוחה ונעימה להימצא בה.
אבל האמת האמת האמת, זו שאנחנו מאמינים בה, היא שהדרך שבה מוליכים אותנו היא הדרך הנכונה ביותר עבורינו.
ובסוף, אני מאמינה, שכל מה שקורה קורה לטובה.
לפעמים הטוב לא נגלה לנו ישר, אלא רק בדיעבד אנחנו מבינים שכל מיני אירועים שקרו כנראה היו צריכים לקרות.

יקירה, להחליט ששבים לקב"ה ומקבלים אותו עלינו, בפשטות שלו, באמונה התמימה, לעולם לא מאוחר.
במיוחד עכשיו, אלול. המלך בשדה. רק מחכה שנגיע אליו, שנדבר איתו, שנפנה אליו ונחזור.
זה לא אומר שאין קשיים, זה לא אומר גם שכל הזמן מרגישים את הרצון הזה חזק, כי אנחנו אנושיים. ואנחנו לא מסוגלים להרגיש את אותו הדבר כל הזמן.
אפילו לאנשים שהכי קרובים אלינו, שאנחנו הכי אוהבים, לא תמיד "בא לנו" עליהם. לא תמיד הכי כיף לראות אותם, ולפעמים אפילו בא לנו שהם יעזבו אותנו בשקט.
אבל עדין, גם כשבא לנו שהם יעזבו אותנו בשקט, אנחנו עדין יודעים שנרצה אותם בשלב מאוחר יותר. ואנחנו עדין אוהבים אותם.
כי האהבה שלנו, היא לא משהו רגעי. היא לא רגש חולף.
כך גם (להבדיל כמובן..) עם הקב"ה. הרגש שלנו והרצון שלנו להתחבר הוא לא כל הזמן זהה ולפעמים יש לנו חשק לשבור את הכלים.
אבל כמו שאנחנו לא מתנתקים מאלו שמקורבים לנו ועצבנו אותנו פעם אחת, כי התמונה הכוללת היא הרבה מעבר לאותה פעם שעיצבנו אותנו, ככה זה עם הקב"ה.
על אף הרגעים הקשים, במעטפת הכוללת, אנחנו עדין יודעים שהוא רוצה בטובתנו.

תתעלי את התפילות שלך ותבקשי שתוכלי תמיד לראות את הטוב בכל דבר שקורה לך.
גם בקשיים, תבקשי מהקב"ה שיאיר לך את הדרך, שתוכלי להבין, כמה שיותר מהר, למה מה שקרה קרה לטובתך.

אם תרצי לשתף אותי באופן אישי במה שעובר עליך, מעבר למה שכתבת כאן, אני זמינה גם במייל.
יקירה, המלך בשדה! כבר אמרתי?

שולחת לך מכאן, חיבוק גדול גדול ומבין כל כך!
סיון
sivanlax@gmail.com