אין לי על מה לדבר עם חברים בישיבה

שלום לך

התופעה שאתה מתאר, מאד מוכרת אצל בחורי ישיבות. יש שקיעה מאד מבורכת בלימוד מצד אחד, אבל מצד שני, לפעמים היא יכולה לגרום לרתיעה מדיבורים 'סתמיים' וממילא לשתיקה רועמת..

בדרך כלל, העצה היא לשתף בחויות שלך מנקודת המבט שלך. שמעת שיעור מסוים שהוביל אותך לחשוב על משהו ביחס לעצמך, מישהו אמר לך משפט שגרם לך לחשוב על משהו. העיקר הוא [לשתף במחשבות שלך] – לא לצטט שיעורים של רבנים – זה הם לא צריכים ממך.
באותה מידה, אפשר גם לשתף ברגשות – אחותך מתחתנת וזה גורם לך לחשוב על.. סבא שלך חולה (חס וחלילה) וזה מעורר אותך לתהיה ביחס ל.., לפעמים אנשים מעצמם מספרים על חויותיהם ואז אפשר לשאול שאלות ולהתענין במה שהם חווים

אכן, חשוב לזכור שלפעמים יש באמת פער בין אנשים ואי אפשר לדבר את אותן שיחות עם כל האנשים. לעיתים באמת יש שתיקה מביכה, וגם זה חלק בלתי נמנע מסעודות משותפות בין חברים (הסופר אפרים קישון אפילו כתב סאטירה על הנושא הזה).

מקוה שהועלתי מעט,

טוביה
tsbias1@gmail.com