אמא שלי ואני לא כול כך מיסתדרות בוא נגיד היא כול הזמן מוצאת משהו אחר שמעצבן אותי נגיד אני מדברת איתה על מה שאני מרגישה ואז לדוגמא החדר שלי לא מסודר אז אומרת לי שאני מרגישה ככה וככה בגלל זה.וסתם כול מילה שניה שלה היא מכתיבה מישפט של איזה חכם סיני כאילו כול דבר אני צריכה להישתפר!ולדוגמא אני מסדרת ת'חדר ואני אומרת לה את זה אז היא לא אומרת יפה וזה היא אומרת לי שזה נורמאלי!! ולי נימאס כבר מזה ואני ממש אשמח לקבל עצה…:)
שלום לך בת יקרה,
אפשר להבין, זה באמת ממש נמאס ומעצבן שאת מרגישה שלא מעריכים אותך. ובמיוחד כשזה בא ממישהי שהדעה שלה חשובה לך, היא חשובה לך, ואת ממש היית שמחה לרצות אותה. ומרגיש לך, שלא משנה מה תעשי או תאמרי, תמיד הפידבק יהיה מעצבן.
משפט סיני עתיק אומר ששינוי צורת המחשבה שלך – תוביל לשינוי צורת ההרגשה שלך. ואת זה אולי באמת כדאי לנסות. מה שבטוח הוא, וזאת צריכה להיות נקודת המוצא, זה שאמא שלך אוהבת אותך, ורוצה את הטוב בשבילך. ברגע שזה ראשית הצירים שלנו, זה גורם לכל התמונה להיראות קצת אחרת. מילים שנאמרות לנו מקבלות משמעות אחרת. ולכן, העצה שלנו היא להרכיב משקפיים של ´אמא באמת רוצה את הטוב בשבילי, ורוצה לחנך אותי´ – זה גורם קצת פחות להתעצבן על מה שאומרים לנו..
עצה שנייה, שרק את יכולה לומר אם זה אופצייה בכלל, זה לשבת ולדבר עם אמא, אחת על אחת. לומר לה בעדינות ובכבוד, מה מפריע לך, ושהיית שמחה להבין מה עומד מאחורי זה. ואולי זה יעזור לה להבין אותך טוב יותר, לך להבין אותה טוב יותר, ואולי אף יביא לשינוי, מי יודע..
ודבר שלישי, יש אנשים שבאמת מתלוננים קצת יותר מהממוצע, ולא יודעים להחמיא ולפרגן, וגם כשבתוך תוכם הם חושבים מחשבות טובות – הם פשוט לא יודעים איך להוציא מהפה שלהם את המילים האלה. וכשאנחנו נמצאים לידם, אנחנו מקבלים מתנה גדולה של לחנך את עצמנו, לקנות את המידה של השתיקה, את ההבלגה. ללמוד איך לא לענות, גם כשמעצבנים אותנו ואנחנו בטוחים שמה שאנחנו עשינו הוא טוב. זה לא שבהכרח אמא שלך היא כזאת, אבל זאת סתם נקודה למחשבה.
בכל מקרה, אנחנו מצרפים לך פה לינק לתשובה שמופיעה באתר, של מישהי ששאלה איך להפסיק לריב עם אמא שלה, ולכבד אותה יותר: http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=272035
כל הטוב,
חברים מקשיבים
