שלום! שמי אני בת 18! לא מזמן הייתי בסמנריון לשרות הלאומי ודיברו איתנו על כל מיני דברים..אחד הדברים שדיברו איתנו היה שיש לאדם שליחות בחיים וכאשר האדם עושה את ייעודו(שליחותו) אז הקב"ה לוקח אותו מהעולם…וכל עוד האדם נשאר בעולם זה סימן שהוא עדיין לא עשה את ייעודו שבגללו ה' שלח אותו.. אם זה ככה, שכאשר האדם עושה את ייעודו בחיים אז ה' לוקח אותו אז למה שאני ירצה לעשות את ייעודי הרי אני לא רוצה למות..אבל ברור שאני רוצה לעשות את ייעודי ולדעת בכלל מה הוא.. מקווה שהבנתם מה שאלתי… אני קצת מבולבלת מזה..אשמח אם תוכלו לעזור!!! תודה על הכל..וכל הכבוד לכם!!! יום טוב!
שלום לך.
שאלת שאלה חשובה מאוד המשפיעה על כל חיי האדם, שהרי האדם קובע את מעשיו לפי ייעודו, כפי שאת בעצמך נוכחת. בסמינריונים אני מעביר מהלך שלם שנועד לענות על שאלה כזו. כאן אין לנו כמובן זמן ומקום לאריכות שכזו, לכן אכתוב לך את הדברים בצורה בסיסית, בלי הרבה הוכחות, ואני מקווה מאוד שהדברים יתיישבו על ליבך.
דבר ראשון והכי חשוב בעניין (במידה מסוימת) הוא ההבנה שאנחנו לא חיים את חיינו מתוך מחשבה שיש מעשה אחד, מסוים, בודד, שהוא כל מטרתנו בעולם, וזאת משתי סיבות.
הראשונה היא שלרוב זה לא נכון. הקב"ה חפץ במכלול המעשים שלנו וברצף חיינו באופן נכון. זה הקריטריון שלפיו הוא שופט אותנו, משפיע עלינו את טובו ולוקח אותנו מן העולם. נכון שישנם סיפורים על אנשים שזכו לחיי העולם הבא על פי מעשה אחד מסוים, אבל יש לזה שתי תשובות – הראשונה היא שמעשה זה גילה על הטבע שלהם במשך כל החיים ואין הוא ארוע חד פעמי העומד כשלעצמו. אני מתכוון בעברית פשוטה שלולא היו חיים את כל חייהם באופן נכון וטוב לא היו מצליחים לעשות את אותו מעשה. זה בעצם אומר שכל חייהם היו חלק מן הייעוד שלהם. התשובה השניה היא שאמנם ייתכן שמעשה מסוים מזכה אדם בעולם הבא, אבל אין זה אומר שזה היה הייעוד שלו. ייעוד האדם הוא לנהוג טוב ככל יכולתו במהלך כל ימי חייו, וייתכן שמעשה אחד במהלך החיים הוא הצלחה גדולה מאוד שבזכותה יש לו הרבה מאוד שכר, אבל אין זה ייעוד חייו, וכפי שרואים בסיפורים שהאנשים האלו המשיכו לחיות וכו'.
הסיבה השניה היא ש'הנסתרות לה' אלוקינו'. אנחנו יודעים שיש לקב"ה חשבונות גדולים מאוד בזיווג, בהורדת נשמות לעולם, בחיים ומוות, שכר ועונש בעולם הזה וכו'. כל זה נכון וחשוב שנדע את זה כדי שזה יעזור לנו לאמונה. לדוגמא, כאשר תינוק מת, טוב שנדע שיש חשבונות של גילגול וכו' כדי שיהיה לנו יותר 'קל' להבין את הקב"ה. הבעיה היא שהסודות האלו מתחילים להכניס אנשים ללחץ שמפריע להם לחיות באופן בריא, בשמחה וכו'. מה אם אני גלגול ואני לא עוסק בדבר הנכון לתיקון נשמתי?, מה אם אני מקבל בעולם הזה את השכר של העולם הבא וכדאי להתפלל שלא יהיה לי טוב בעולם הזה?, מה אם האישה שכל כך מוצאת חן בעיני ואנחנו מסתדרים טוב מאוד היא לא אשתי המיועדת לי מששת ימי בראשית?
פשוט אי אפשר לחיות ככה. הדברים האלו הם סודות בגלל שהם צריכים להשאר בסוד, שהקב"ה ידע אותם ולא אנחנו.
זה החלק הראשון של התשובה שאומר שאת לא צריכה להיות מודאגת מהשאלה מהו הייעוד שלך, מתי תמותי והאם את יכולה לשלוט בזה. את לא יכולה לשלוט בזה, אבל זה לא אמור להדאיג אותך. להפך. [אני די רגוע מהידיעה שמישהו שמוסמך קצת יותר ממני ושאוהב אותי דואג לעניינים רמים ונכבדים שכאלה]. טוב לדעת שהחיים שלי מסורים בידיים טובות. אנחנו צריכים לחיות את חיינו, רגע אחרי רגע, בצורה הטובה ביותר האפשרית. זהו הייעוד שלנו ולא שום דבר אחר. כל אדם צריך לברר את הייעוד שלו על פי הבנתו איך ינצל את חייו בצורה הטובה ביותר, איך יתרום לעם ישראל את התרומה הגדולה ביותר שהוא יכול לתרום על פי כישרונותיו, יכולותיו, רצונותיו ותכונותיו. זהו, זאת כל התורה. את פשוט צריכה להכיר את עצמך ולעבוד נכון עם הכלים שהקב"ה נתן לך.
החלק השני של התשובה נוגע לחוסר הבהירות שלך בין המטרה לחיות לבין המטרה למלא את ייעודך. התשובה היא שאין כל מטרה בחיים כשלעצמם. רבים אומרים לי שמטרתם היא לחיות. אני אומר להם שהם טועים ושהם בעצמם יאמרו זאת בתשובה לשאלה מאוד פשוטה. הם לא מאמינים לי אבל כשאני שואל אותם האם הם מוכנים למות בשביל הילד שלהם, עוד לא נתקלתי באדם, חסר ערכים ככל שיהיה, שיאמר לי לא. זה אומר שכל אחד מאיתנו מוכן למות ומבין שמטרת החיים היא לא החיים עצמם. איפה שהוא בתוכנו נמצאת הידיעה שהעולם הזה הוא זמני, פרוזדור, וששטות היא להלחם להשאר בפרוזדור כאשר אפשר להגיע למקום טוב יותר, אל הטרקלין. נכון שהפרוזדור מקושט, שיש בו כמה תמונות ומנורה יפה, או בנמשל, פרחים, צבעים, טעמים וריחות, אבל כל אלו הם כאין וכאפס לעומת הנאות הטרקלין. אין שום דבר שישווה להן בעולם הזה. זו כמובן לא המצאה שלי אלא אמירה של חז"ל – יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל תענוגות העולם הזה. אי אפשר להגיע לעולם הבא בלי לעבור בעולם הזה, והקב"ה הנעים עלינו את הזמן כאן, אבל אבוי למי ששוכח את מטרתו ודבק בחיים הדלים האלו בחושבו שזהו אושרו הגדול ביותר. דומה הדבר לעובר שלא רוצה להיוולד בחושבו שהוא כבר מכיר את כל הנאות העולם. הרי יש לנו מזון, מקום מרווח לזוז, הוא שומע (בערך) מה קורה בעולם הגדול. מה חסר לו?
האדם הוא היחיד בעולם שיודע מהי הנאה לשם הנאה, היחיד שיש לו מושג של רוחניות, של הנאה מדבר מופשט כגון שקיעה, ציור, מוזיקה, ריח וכו'. אצל החיות אין תפיסה לכל הדברים האלה כי אין להם נשמה. רק תחשבי, אם דרך כל כיסויי העולם הזה אנחנו מצליחים ליהנות מהנשמה ומדברים שקשורים לגשמיות, מה יהיה גודל האושר בעולם הבא כאשר נזכה להרגיש את מלוא עוצמת הרוחניות, ככל שביכולתנו?
כל החלק הזה של התשובה היה ברובד מסוים, נמוך אולי, של עבודת ה' למען שכר 'קטן'. כמובן שישנן מדרגות גבוהות מאלה, כגון עבודה לשם שכר גדול יותר של נצחיות היותנו חלק מהעולם הזה בהשפעתנו טוב עליו, הטבה לחוג האנשים שמסביבנו, הטבה לעם ישראל, לעולם כולו, לקב"ה, כל מה שרק תרצי. אבל את זה כבר נשאיר לפעם אחרת, טוב? . . .
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,חברים מקשיבים,
ymvy@walla.co.il
וראי עוד קישור: איך יודעים מהו היעוד בחיים?
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=43850