אני באה מבית דתי ומאולפנה שנחשבת טובה מאוד. כנראה בגלל זה לא כ"כ מקובל לשאול שאלות כאלה וקצת קשה למצוא משהו שיודע לענות על שאלות כאלה בצורה אמיתית,כי כולם מאמינים.. כבר כמה שנים יש לי שאלות גדולות באמונה. בהתחלה,זה לא הפריע לי בשגרה היומיומית,כי יכולתי להמשיך הלאה. כמובן שאני מתפללת ועושה מצוות. אני מאמינה בה' באמת,אבל תכלס אני לא מצליחה להבין מיהו ומה הוא רוצה. השאלה המרכזית שלי היא-איך יודעים שהוא זה שברא את העולם???ככל שאני מתבגרת יותר,הסיפור של בריאת העולם נשמע בלתי הגיוני!שלא לדבר על שאר הסיפורים בתנך..בהתחלה הרגשתי ממש כופרת אפילו לשאול את השאלה הזאת בלב,אבל עכשיו אני כבר לא מצליחה להמשיך בשגרה עם השאלות האלה. איך זה יכול להיות שעם שלם הולך אחרי מישו שאף אחד לא ראה ומאמין לו כמו-סליחה על הביטוי- פתים?!זה לא הגיוני להאמין למישהו כזה שאומרים לך שהוא זה שעושה את הכל והוא זה שברא אותנו,אבל אנחנו לא רואים אותו והוא יכול לשחק בנו כמו 'רובוטים'. אומרים שה' הוא לא כספומט ואנחנו לא עובדים אצלו,אז למה הוא ברא אותנו?איך אפשר לחיות בעולם כ"כ רע ואפילו אנחנו לא בחרנו בו?למה אסור מהתורה להתאבד?קשה לי לחיות בעולם כזה. למה שאני ארצה להביא ילדים לעולם כ"כ רע?עכשיו טוב לנשמות האלה למעלה,למה צריך לגרום להם רע ולהוריד אותם לפה?
בזמן האחרון, בעקבות המצב,השאלות עלו לי בחזרה,במיוחד בגלל שאני גרה באחד מהיישובים של הנערים ומכירה 2 מהם..היה לי את השבועיים הכי קשים בחיים שלי. למדנו ש'אחרי המעשים נמשכים הלבבות',קיבלתי על עצמי 3 תפילות ביום ותהילים,קיוויתי כ"כ והאמנתי שהם יחזרו אלינו,אבל אמרו שה' רוצה אחרת. אז מה הוא רוצה?שיהיה לנו רע?שיכאב לנו?שנפחד?כל העם כ"כ קיווה,האמין,התקרב והתפלל אליו,אז למה הוא עושה לנו הפוך?דווקא?! אני יודעת שאנחנו לא מבינים חשבונות שמיים אבל אני לא מבינה איך אפשר לברוא מציאות כזאת ולדרוש ממנו לחיות בה בלי שום מוצא אחר?עכשיו אני כבר מתפללת בחוסר חשק,מרגישה שאין טעם לתפילות שלי,אין טעם לחיים כאלה. למה הוא לא יכול לתת רמז,אפילו קטן?איך הוא נותן לנו כזה נסיון גדול במשך שבועיים וחצי שדורש כל כך הרבה אמונה וביטחון בו ממנו ואז הוא נותן לנו כאפות כ"כ חזקות שמערערות אותנו לגמרי?איך אפשר להתנהג כמו פעם אחרי שאבא מרביץ כל כך חזק?היחס מתקרר…הרבנים אמרו שזה בא לעורר
שלום לך מוריה היקרה
אני קורא את השאלה שלך, ואני מאד מאד מבין ומזדהה עם התסכול, עם העצב ועם היאוש שלך. רצח הנערים אכן היה טרגדיה מאד מאד גדולה, וכאשר ההתמודדות איתה התחברה להתמודדות הכללית שיש לך בחיים – אז זה בהחלט אתגר גדול.
את כתבת שבמבחן האמונה נכשלת, ואני ממש לא מסכים. אני אפילו הייתי אומר שעברת אותו בהצלחה. כאשר את כותבת שאת ממשיכה למצוא טעם ביהדות ובשמירת מצוות ואת רוצה ללכת בדרך הישר – הרי שבודאי עברת את המבחן. השאלות, התסכולים, התהיות – כל זה טבעי ונורמלי והגיוני וזה לא 'כשלון' להרגיש את זה. יכול להיות שצדיקים גדולים מאד לא מרגישים את זה, אבל אנשים רגילים כמונו – זה טבעי לחלוטין.
אני רוצה להתחיל את התשובה שלי ממקום קצת אחר, ואת ממש מוזמנת לחזור אלי למייל ולהמשיך לחשוב על המצב.
אני לא יודע מה הולך לקרות, אבל לפי מה שקורה עכשיו, הרצח של הנערים היה רק התחלה במערכה נוספת של המלחמה שלנו על הארץ הזו. המלחמה הזו יכולה ליאש מאד – כמה כבר חיים של בחורים צעירים אבדנו בארץ הזו. מצד שני, חז"ל אמרו שמלחמה היא 'אתחלתא דגאולה' – התחלת הגאולה. זה טבעי מאד שאנחנו מתאבלים על אלו שנפלו, אבל צריך לזכור את כל אלו שברוך ה' חיים על הארץ הזו – וזה דבר מאד מאד לא מובן מאליו. לפני מאה שנה כולנו היינו בחוץ לארץ, תחת איומים בלתי פוסקים, תחת השפעות שליליות מאד, העולם סער וגעש עם כל מיני מהפכות ואידאלים ורעיונות, והיהדות נראתה לא-רלבנטית לחלוטין. והנה אנחנו היום, בארץ ישראל, בצורה מופלאה, כשיהדות קמה ומתחדשת (עם תפילות בשידור חי בפריים-טיים בטלביזיה) וכל זה בדיוק בדיוק כפי שכתוב בתורה! אפשר לפעמים לחשוב כמה אבות אבותינו בפולין ובתימן היו מוכנים לשלם, בשביל לחיות כאן בדור שלנו, בארץ ישראל יפה ופורחת, בדור מלא שמחת חיים ומלא מרץ למען עם ישראל ותורת ישראל.
אז אמנם, ההתמודדות עם האובדן היא לא פשוטה, וחז"ל דברו על 'חבלי משיח' שהם כמו 'חבלי לידה'. אגב, גם המילה 'משבר' שייכת ללידה – בלידה האשה סובלת מאד מאד ולפעמים חס ושלום כבר היא מתיאשת לגמרי, אבל בסופו של דבר, נולד ילד מתוק וחמוד ויוצאים חיים חדשים. אנחנו לא מבינים למה לידה צריכה להיות עם כל כך הרבה סבל, אבל כנראה זה חלק מהחיים – כל התקדמות מלווה בקושי וביסורים.
אנחנו מבינים שגם ההתקדמות שלך בחיים, באופן פרטי, כרוכה ביסורים, בדמעות, בשאלות על החיים וזה בסדר גמור וזה טבעי. מצוין שפנית אלינו ואולי עוד יותר טוב לשתף ברגשות האלו את ההורים שלך, אולי את המחנכת – אני מאמין שהם יוכלו מאד לעזור לך להתמודד עם כל השאלות האלו, ולדעת למצוא את האור.
מקוה שהועלתי מעט, תגובות תתקבלנה בשמחה במייל שלי
טוביה
tsbias1@gmail.com
