אמונה, כפירה וסתירת המדע

שלום מור!
א. קודם כל יש לדעת שאין אנו "מפחדים" משאלות ומהוכחות מדעיות. להיפך, אנו מעודדים לשאול שאלות משום שהתעלמות מבעיות אינה מהוה פתרון אליהם. אם אדם מתקשה בדבר מסויים שמפריע לו להתקדם בעבודת ה', ההתמודדות איתו תעזור לו להתגבר על הקושי. אם לא יתיחס לאותו קושי וינסה להתעלם ממנו, יכול להיות שבטווח הקצר יצליח להסיח את דעתו מהבעיה, אך מי ערב לו שהיא לא תצוץ שוב ואולי אף בעוצמה רבה יותר? לכן יש לשאול, יש ללמוד, יש להעמיק ולחקור אחר האמת.

עלינו לזכור מהי האמונה ומדוע היא אינה מורכבת אך ורק מהוכחות שכליות. האמונה יותר מרוממת ועליונה מהוכחות שכליות מכמה סיבות:
1. החסרון של ההוכחות השכליות. כל הוכחה שכלית למציאות הבורא ניתן לפרוך ולסתור. במהלך ההסטוריה קמו הרבה תיאולוגים שניסו להוכיח את מציאות הבורא, ועל כל הוכחה היו מדענים, פילוסופים או כופרים שהצליחו לסתור אותה.
2. המגבלות של השכל האנושי. כיצד ניתן לתפוס בשכל המצומצם והמוגבל שלנו את מציאות הבורא האין סופי הנמצא למעלה מכל השגה? דבר זה בלתי אפשרי.
3. בניגוד לרגש, השכל הוא דבר "קר" ו"יבש". אי אפשר לעבוד את הקב"ה רק עם השכל משום שזה הורס את כל ההתלהבות והעוצמה שאמורות להיות לנו בעבודה זו. התורה היא תורת חיים, אי אפשר "להרוג" אותה ע"י שימוש בשכל בלבד. אדם שכל אמונתו מבוססת על השכל לא חי את האמונה, לא יכולה להיות לו התלהבות אותה הוא צריך בעבודת ה'.

שאלת מדוע לא נטיל ספק לרגע קט על מנת שנוכל לבדוק את אמיתות מציאות הבורא. אך מדוע עלינו להטיל ספק לשם הבדיקה? נניח שאכן נעשה כך ונצליח להגיע למסקנה מסויימת, התוצאה תהיה שכל אמונתנו תתבסס ע"פ אותו בירור שהצלחנו לבצע ע"י שכלנו, וכבר עסקנו בחסרונותיו של השכל כבסיס לאמונה… את הבירור יש לעשות לאחר שאנו יוצאים מנקודת הנחה שהאמונה קבועה וקיימת בנו ללא שינוי, בלי קשר לתוצאות של אותו בירור. קודם כל עלינו לצאת מנקודת הנחה ש"אין כאלוקינו" (סוף תפילת שחרית), ורק לאחר מכן אפשר לשאול "מי כאלוקינו", כדברי הרב צבי יהודה זצ"ל. את הבניין האמוני אין לבסס על הוכחות שכליות אלא על לימוד אמונה בעומק, לימוד ספר הכוזרי, הקדמות הרמב"ם, מסילת ישרים, מהר"ל, חובות הלבבות ועוד ספרים רבים, בשמיעת שיעורים ובלימוד עצמאי עם חברותא או לבד. על גבי בניין רחב זה ניתן להוסיף, אם זה מעניין אותך, את כל הנושאים המדעיים וההוכחות השכליות. אך יש להבחין מה העיקר ומה הטפל, למה צריך להקדיש את רוב זמן הלימוד ומה משמש כפרפראות לחכמה.

לאמיתו של דבר אין זה נכון שהתורה סותרת את המדע, וכל קושיה שמתעוררת אצלינו נובעת מחוסר עיון או בגישת המדע, או בגישת התורה. כלומר או שלא הבנו לחלוטין מה המדע סובר, או שלא הבנו למה התורה התכוונה. אגב, ברוב המקרים המדע עצמו לא מבוסס עד כדי ראיה מוחצת, אלא מתבסס על ספקולציות והשערות שמקורן בשכל האנושי של המדענים. כאשר נעמיד השערה של מדען מול אמת התורה, אין לנו ספק לאיזה כיוון עדיף לנו לנטות, כפי שכותב הרב קוק זצ"ל ב"אדר היקר" (עמ' ל"ח): "וקל וחומר שהרבה מאלה (שיטות הכפירה המדעיות) החדשות אינן אלא השערות, ודעת הא-להים היא אמת הגיונית ונצחית ברורה". אם הנחת היסוד שהמדע סותר את התורה נכונה, לא היינו יכולים למצוא מדענים מאמינים, נכון? והרי אנו יודעים שיש יותר ממדען אחד או שנים שומרי תורה ומצוות…

צריך לזכור שהכפירה לעולם לא מתחילה מקושיות של סתירה בין תורה למדע. כשם שאמונה אי אפשר לבנות על גבי הוכחות שכליות בלבד, כך כפירה אי אפשר לבנות על גבי סתירות שכליות (שם עמ' ל"ו-ל"ח). לכפירה יש נקודות התחלה שונות, הביסוס של הכפירה על סתירות מדעיות נובע רק מתוך אותן נקודות התחלה ואין הסתירות המדעיות עומדות בפני עצמן כיסוד לכפירה.

אם תרצי תוכלי לעיין בספר "בראשית ברא" של נתן אביעזר או בספרים נוספים העוסקים בנושא המדע והתורה, אך שוב, לא מומלץ שבזה יהיה עיקר עיסוקך, דברים אלו אפשר ללמוד בבחינת "דע מה שתשיב", אך בבניין האמוני האישי עדיף להשקיע בלימוד דברים אחרים כפי שהזכרנו.

ב. שאלת שאלה טובה, מנין לנו שיש עולם הבא, הרי דבר זה לא נזכר בתורה. לשאלה זו מתיחס ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי (מאמר ראשון פסקאות ק"ד-קט"ו), שם הוא כותב שאמנם יש מעט מקורות בנביאים לחזרת הנשמה אל בוראה לאחר המוות ולתחית המתים לעתיד לבא, כגון "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה" (קהלת י"ב, ז') ובעוד מקורות מועטים (עייני שם בפסקה קט"ו), אך חז"ל תיארו את העולם הבא באופן מפורט מאוד ע"פ קבלתם מהנביאים עד כדי תיאור של מידות גן עדן וגיהנם וכו', ובדבריהם ניתן למצוא הרבה התיחסות לעולם הבא (בהערות של יהודה אבן שמואל בעמ' מ"ד הוא מונה מקורות רבים לדברי חז"ל בעניין העולם הבא). היהדות לא אימצה לעצמה את ההבטחה לעולם הבא משאר הדתות, אלא להיפך, שאר הדתות שראו התיחסות רבה אצל חז"ל לנושא זה אימצו לעצמן את ההבטחה לשכר העולם הבא, ומיותר לציין לאיזה עיוות ועד איזו הגשמה נוראית שנובעת מטעות בהבנת דברי חכמינו ז"ל דתות מסויימות הצליחו להגיע.
כל טוב!
איתי, חברים מקשיבים.