אנחנו בני מלך – אז מה היחס שלנו לגויים?

שלום לך! מה נשמע? סליחה על האיחור הממ…ש גדול

שאלת שאלה מצוינת! יישר כוח! זה מראה על ענווה אכפתיות ואי עצימת עיניים במה שקורה סביב.

וכאן באה השאלה הטובה: תמיד לימדו אותנו, מאז הגנון של שושי, שאנחנו העם הנבחר – "ואתה ישראל עבדי יעקב [אשר בחרתיך], זרע אברהם אהבי" (ישעיה, פרק מ"א פסוק ח´).

אוקיי, זה טוב מאוד! ברוך השם! ומה עם שאר האומות? נתייחס אליהם כמו אבק – ונטאטא אותם החוצה?

מקווה שהקב"ה יעזור לנו לענות [יחד] על השאלות. הקדמה – זה לא יהיה קצר.
הערה קטנה לפני שמתחילים: איני יודע אם את/ה בן או בת, כך שאכתוב בנוסח של פנייה לבן. ואם מדובר בבת – סליחה מראש.

[האריה והממותה, הגמל והשיבוטה, וגם ההיפופוטם…]
בפרשת [נוח] מסופר סיפור: היו הייתה פעם, במקום לא ממש רחוק – בקעה, סביבה התקבצו המון עמים יחד.
מלך אחד ששמו נמרוד, ישב עם יועציו ודן בשאלה מה לעשות במקרה של צונאמי ענקי.

ההחלטה נפלה – נבנה [מגדל] שלא נבנה עוד כמוהו, וכמוהו גם לא ייבנה – וכך נתמוך בשמים, ואולי יצא לנו גם "להתחשבן עם אלוקים".
כל העמים באו ועבדו על הפרויקט. עבודת פרך עם פטישים, מחרשות לבנים… [לא משנה מה זה ייקח – המטרה מקדשת את האמצעים].

יורד ריבונו של עולם, ו"אומר" שהעסק הזה לא טוב מכמה סיבות טובות – ומחליט להפסיק את הבנייה – ע"י בלבול השפות בעמים.

[כמו הים… כמו לב הים…]
דוג הפלגה נקרא בשמו מכיוון שבדור ההוא התפלגו כל האומות.

כל אומה היא איבר בגוף השלם שנקרא "עולם".
ולכל אדם, ובכלל [לכל אומה יש מטרה] משלה,

ישנה עוד משמעות למושג "להתפלג":
[להפליג] הלאה כל אחד לעבר המטרה המיוחדת שלו, כל האומה למטרה שלה.

כשהעמים בנו את המגדל, הם לא יכלו לגשת למטרתם האישית, וכך לא יכלו להמשיך את קיןם העולם.
ואולי זאת אחת הסיבות שהקב"ה בילבל את השפות – כדי שייפרדו ויעשו כל אומה את תפקידה.

תודה רבה על הדבר תורה, [מאיפה זה קשור לשאלה]?

[תאמין לי…]
"אם יאמר לך אדם [חוכמה בגוים – תאמין]" (איכה רבה, בובר, פרשה ב´, דיבור המתחיל: "מלכה ושריה בגויים").

חז"ל למדו מגויים דברים רבים וכיבדו אותם, כמו שמסופר על דמא בן נתינא, שסירב להעיר את אביו אפילו כשהציעו לו כסף רב.

אם גוי ממלא את תפקידו (או בתהליך), בעיקר מבחינה מוסרית ואישית – ממש [אין לזלזל בו] או לשפוט אותו!
המשפט שייך [רק] לקב"ה, יודע מחשבות.

[כאן גרים בכיף]
עכשיו נעבור מהכללי לפרטי – מהגויים בכלל, לגויים שחיים בישראל.

[סוג ראשון] גר תושב: גוי שמכבד את 7 מצוות בני נוח ומכיר במדינת ישראל.
לגרים כאלה יש מצווה מפורשת מהתורה: "[ואהבתם] את הגר לתת לו לחם ושמלה", וזה לא בדרך אגב.
"כי גרים הייתם בארץ מצרים" – ראיתם איזה קושי יש בלהיות גר… תתנו דוגמה אישית ביחס הנכון לגרים.

[הסוג השני] הם גרים שהם אויבים שלנו. בתור מחשבה ראשונה – היינו חושבים ישר להחרים אותם עד היסוד.

אבל כאן מגיעה הנקודה החשובה – גרים שהם אויבים אבל מצד שני כרגע [לא במצב מלחמה], צריך להיות ממש זהירים במצב של [כבדהו וחשדהו], להיות תמיד מוכן לעקיצה. ואם רואים שבא להילחם או משהו בסגנון – להיאבק בכל הכוח.

[האנטומיה של…]
יש אמרה מפורסמת: "כוח גדול מביא גם אחריות גדולה".
סיפור אמיתי: נעשה מחקר כלל עולמי – מהי העבודה הכי מלחיצה בעולם? הממצא – ראשי ממשלות.
המשכת המחקר – איזה ראש ממשלה הכי לחוץ? ניחשתם נכון – ראש ממשלת ישראל.

ועזבו פוליטיקה – כל אחד מאיתנו הוא "ראש ממשלה", כל מעשה שלנו משנה את העולם.
וזה לגבי הפרט – אבל בתור [עם] יש לנו עוד יותר אחריות…

אמרנו שכל אומה היא איבר בגוף השלם שנקרא "אדם", ונכון שאנחנו "בני מלך", כל זה הופך אותנו להיות – ה[לב של האומות].

לב אינו יכול [להסתדר] ללא שאר איברים. ויותר מזה – ללב [אין תפקיד], ולכן הוא גם [לא נצרך וחסר משמעות], אם חסרים האיברים.
אז איך אפשר להיות נישאים על האומות האחרות? הרי גם אנו צריכים את האומות.

ההבדל (וזה הבדל גדול וחשוב) שאנו יותר קרובים לקב"ה.
אבל – [זה מצב זמני].

[כשהלב דופק…]
יש קטע מיוחד אותו אומרים בסוף כל תפילה – [עלינו לשבח], אותו חיבר יהושע בין נון, כובש ארץ ישראל הראשון. על מה הקטע?

"וְעַל כֵּן נְקַוֶּה לְּךָ ה´ אֱלוקינוּ לִרְאות מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ… [לְתַקֵּן עולָם] בְּמַלְכוּת שַׁדַּי. וְכָל בְּנֵי בָשר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ [לְהַפְנות אֵלֶיךָ] כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יושְׁבֵי תֵבֵל. כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ. תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁון. לְפָנֶיךָ ה´ אֱלוקינוּ יִכְרְעוּ וְיִפּלוּ. וְלִכְבוד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ".

המטרה העיקרית של יהושע – מנהיג ישראל וכובש הארץ, הייתה לתקן עולם (במעשים), וככה הגויים יקראו בשם השם.

כשהגויים יראו איך עם השם מתנהגים – ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים, הולכים בדרך התורה בארץ המתאימה להם, גם הם ירצו להתקרב לקב"ה!
וככה הלב בעצם מזרים את הדם לאיברים כדי שיפעלו ויקיימו את מטרתם.

[לסיכום]
אם כל אומה תהיה אותו דבר (עם אותו התפקיד) העולם לא "יפליג"= ימשיך להתקדם הלאה.

אם גוי מכבד את התפקיד שלו, בעיקר מבחינה מוסרית ואישית – ממש אין לזלזל בו.
"[ואהבתם] את הגר לתת לו לחם ושמלה".

גרים שהם אויבים אבל מצד שני כרגע לא במצב מלחמה – [כבדהו וחשדהו].

תפקידנו להיות ה[לב של האומות]. להתנהג כראוי לבני מלך, וכשהגויים יראו איך עם השם מתנהגים – גם הם ירצו להתקרב!

מקווה שעניתי טוב על שאלתך, ואם לא – אתה יותר ממוזמן לשלוח לי מייל תגובה, או הערה, הארה ומה שתרצה.

דורון

dozkih@gmail.com