אנחנו מאמינים- באל ?!

בס"ד

שלום וברכה,
תודה רבה על המילים החמות והמעודדות. הן מקנות לנו הרבה כֹחות!

את שואלת שאלה של טעם.
יש מי שצצה אצלו שאלה זו מתוך כאב, ומגיעה בהתרסה ועם טעם רע. את שואלת את השאלה מתוך בגרות, ואם את שואלת את השאלה- כנראה הגיע הזמן לעלות שלב!

אם תושיבי תינוק על השטיח ותפזרי לו חפצים שונים- כדור, טלפון סלולרי, מצלמה ועוד חפצים שונים- הוא יתייחס אל כולם בשווה. תוכלי לראות אותו נוגע בהם בתחילה, לאחר מכן נושך אותם כדי לבדוק מה הטעם ומה מידת קשיחותם, ולבסוף ינסה להשליך אותם ארצה כדי לראות מה יקרה.

התינוק עם שכלו הסקרן אך מאד צעיר ולא מפותח עדיין- אינו מסוגל להכיל את העובדה שלכל חפץ ייעוד משלו. הוא כרגע מנסה לקלוט את ה'אובייקט' שלפניו- האם יש לו טעם ועד כמה הוא חזק.
לעומתו, אדם בוגר יותר ישאל את עצמו שאלות נוספות בנוגע לאותו ה'אובייקט', שאלות שיוכלו לעזור לו לראות כיצד אותו החפץ קשור אליו, איך הוא נוגע לו ובאיזה אופן יוכל להשיג ממנו תועלת.
מהו היחס בינו לבין אותו החפץ.

אומר הרב קוק בספרו 'עקבי הצאן', כי באופן מאד דומה- כך גם התהליך ביחס לידיעתנו את הבורא יתברך. האמונה שלנו בקב"ה היא בוסרית בתחילתה. היא מאד פשוטה, בלי הרבה סיבוכים ובלי פלפולים.
אם תשאלי ילד צדיק בגן מי זה הקב"ה, יתברר שהוא מכיר אותו היטב. הוא יודע מה הוא אוהב ומה לא, את מי הוא אוהב ומי לא… הוא אפילו נמצא איתו בגן לפעמים.

כשאנחנו ילדים קטנים- התפיסה שלנו את הקב"ה היא שטחית אך מאד ברורה.
אך כאשר אנחנו מתבגרים- אנחנו מבינים שלא הכל נוכל לתפוס, איננו יכולים לקלוט ממש את מהותו של רבש"ע, הרי אנחנו אנושיים והוא 'א-ל גדול גיבור ונורא', הוא 'עליון קדוש', ואין לנו היכולת לתפוס אותו כ'אובייקט' כלשהו, כמו דברים המוכרים לנו בעולם שלנו.
לכן, השאלה שאנו שואלים את עצמנו, ושעלינו להעמיק בה חקר- היא מהו הקשר שלי אל הקב"ה? וגם מה הקשר שלו אליי.

על כך אומרים חז"ל במדרש- 'למוד אמונה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם', מתוך לימוד התורה, בפרט בחלק האמוני שבה, יחד עם כל חלקיה- אנו מכירים את הקב"ה, יכולים אנו להכיר את מידותיו ולהדבק בהן.

הקב"ה נתן לנו את התורה, אגרת שלוחה על ידי משה רבן של כל ישראל, ומסורה המועברת על ידי תלמידיו, רבותינו, בכל הדורות. התורה, ספרי הנביאים, וכתבי חז"ל- הם המדריכים אותנו לדעת את ד', להכיר את מי שאמר והיה העולם.
וכפי שכותב הרמב"ם- 'כגודל הידיעה כך גודל האהבה'.

על ידי כך שנכיר יותר את מידותיו של הקב"ה ונתדבק בהן- נכיר יותר טוב את מי שאמר והיה העולם. לא באופן לימודי, לא שנלמד ספר, נחבר ונחסר ואז נבין את המשוואה ששמה 'הקב"ה' טוב יותר.
ההבנה תהיה פנימית נשמתית, כיאה לנפש שהתבגרה וכבר מסוגלת להכיל הרבה יותר.

ולשאלה האם ד' באמת קיים.
כאן באמת נוכל להיעזר באותו התינוק עליו דיברנו בהתחלה.
למה התינוק רפה השכל? דווקא בגלל זה!

את מכירה את התופעה הזו שאת עושה משהו בטבעיות גמורה, מאז שאת זוכרת את עצמך ועד היום, עד לרגע זה ממש- את עושה את הפעולה בלי לחשוב עליה פעמיים.
כעת שאלת את עצמך לפתע… רגע, איך בעצם אני עושה את זה? מה קורה כאן?
ברגע זה התערערה הטבעיות בפעולה שלך, ויכול להיות שבגלל זה גם התוצאה יצאה מעט פגומה.

האמונה היא טבעית לנו, לכל אדם. זאת אפשר לראות על ילדים, שהם בטבעם מאמינים, עד שמתחנכים אחרת והשכל מנתב את הטבעיות שלהם בצורה מסולפת.
בגן מסויים ברוסיה הקומוניסטית (שם החינוך עמד על כפירה מוחלטת) רצתה הגננת ללמד כבר מינקות את הילדים לאתאיזם. היא ביקשה מהם לחזור אחריה ולצעוק- 'אין אלוקים'. כל הילדים נשאו עיניים לשמיים וצעקו- 'אין אלוקים'.
הטבע של הילד הוא שיש משהו בשמיים, משהו למעלה ממנו.

האם הקב"ה 'קיים' כפי שאנחנו מציירים אותו..?
זה כבר תלוי במה שדיברנו עליו למעלה.
פעם הגיע מישהו אל רבנו הרצי"ה קוק זצ"ל ואמר לו שאינו מאמין באלוקים, אמר לו על כך הרצי"ה- 'באלוקים שאתה אינך מאמין בו- גם אני אינני מאמין'.

ומהדוגמא שהבאת מהנוצרים והמוסלמים- זו בדיוק הראיה.
לא אכנס כרגע לעימות של סתירות והוכחות. גם אין לנו כל כך צורך בזה.
ההבדל בינינו לבינם זו בדיוק הבגרות עליה דיברנו קודם. העובדה היא שרוב העולם באמת מאמין בבורא העולם, בגלל האמונה הפשוטה הטבועה בכל אדם מיום היוולדו.
אך אצל הגויים, שאת האמונה הטבעית ניסו לפתח גם לאמונה לאומית, של עם שלם המאמין ונושא את שם ד' בעולם- ובכך ניסו לחקות אותנו, את עם ישראל- כאן הם נחלו מפלה.

הנוצרים נשארו עם האמונה הילדותית, ולכן הם מגשימים את הבורא וטוענים שירד לעולם בתור בן אדם (אותו האיש, יש"ו). זו היא התפיסה הילדוית הרוצה לגעת ולמשש, להרגיש את הדבר בו היא עוסקת, ולכן לא יכולה להבין שיש משהו למעלה ממנה, שאינו נתפס ואינו מוחש.

האיסלם לעומת זאת שונה בנקודה הזו, הם התקרבו אלינו יותר, אך גם הרחיקו את הקב"ה מעל העולם יתר על המידה.
על כך צריך להאריך יותר..

אנחנו- עם ישראל, שבחר בנו הקב"ה מכל העמים, ונתן לנו את תורתו- יש לנו גם את האמונה טבעית, ולא רק בתור יחידים- אלא בתור עם שלם, הקורא בשם ד' בעולם.
ואת הטבע שלנו מיישרים ומגלים אנחנו על ידי התורה שנתן לנו הקב"ה.

לכן, שלא ייראה לך הדבר משונה. אם הוא נראה משונה, אין זאת אלא שעלית מדרגה ועלייך לעזור לאמונה טבעית שלך לפרוץ לדרך חדשה הבנוייה על הישנה, קומה גבוהה יותר ועם זאת עמוקה יותר.
את זאת תוכלי לעשות על ידי לימוד המכתב שנתן לנו הקב"ה. תורתנו. תורת ד' תמימה משיבת נפש.

מקווה שעזרתי,
אם ישנן שאלות נוספות- בשמחה רבה!
ב"הצלחה.

ניר
nirka10@gmail.com