אני בלחץ עצום ממבחנים!

לשואלת היקרה שלום!
בדרך כלל אנחנו מפנים כל שאלה למשיב אחד. לפעמים, יש תקלות ותשובות מתעכבות המון זמן, ולפעמים יש תקלות הפוכות – ותשובות נשלחות לכמה משיבים שונים…
אז אנחנו מצרפים לך שתי תשובות, משלשה משיבים…
בהצלחה רבה! ותמיד תוכלי לחזור אלינו גם לקו הטלפון, שפרטיו מצורפים למטה.

[תשובה א]: לתלמידת כיתה י' היקרה, שלום!
קראתי את מה שכתבת, וחזרתי עליהם כמה פעמים.
כתבת משפט חריף, שמאוד חידד את העניין מבחינתך, ויתכן שבו טמון המפתח. כמובן, יכול להיות שלא, כי רק את מכירה את עצמך מבפנים..
כתבת "[בחיים אני לא אעשה כמה שבאמת אני יכולה!]"
ניסיתי לחשוב לעצמי – איך את יכולה להיות בטוחה מה יהיה בחיים? הרי כל החיים עוד לפנייך?
ואשמח אם תאמרי לי אם ההשערה נכונה.
את סבורה שהקב"ה רוצה שתממשי עכשיו את כל כוחות הרצון שלך.
שעבודת ה' דורשת מאיתנו להיות [מכונה] שעושה הכל ביעילות ובשלמות.
שה' לא מוכן לשמוע אותנו בכלל אם לא עשינו את כל העבודה…

אבל, רגע…
אם ככה, למה לא נבראנו מלכתחילה מלאכים?
או – להבדיל כמובן מליון הבדלות – למה לא נבראנו… תרנגולים?
המכנה המשותף, היחיד אולי, בין מלאכים לבין תרנגולים ושאר בעלי החיים הוא שאין אצלם פער בין הרצון למעשה. אין אצלם את החיבור המופלא של נשמה עם גוף.
הנשמה – שהיא צלם אלוקים שלנו, החיבור שלנו עם הקדוש ברוך הוא – מטבעה רוצה תמיד את השלמות, היא שואפת למקורה חסר הגבולות של זמן ומקום. בכלל, לרצון אין גבול. זה שאת שואפת תמיד לשלמות נובע מכך שנבראת עם נשמה אלוקית.
לעומת הנשמה, הגוף מלא במגבלות ממגבלות שונות… הוא לפעמים עיף, יש לו תכונה מוזרה שהוא לא יכול להיות בשני מקומות בבת אחת, וזה עוד לפני שמגיעים ליצר הרע שמגביל אותנו עוד יותר.
הפער הזה בין הנשמה לגוף הוא הסוד של הרבה שאלות שרק בני אדם שואלים את עצמם. לא מלאכים ולא תרנגולים, שאין להם את הפער הזה ולכן הם תמיד מושלמים. הם מבצעים בשלמות את תפקידם בלי נפילות ובלי להתעצל…
ונחזור לשאלה – למה לא נבראנו גם אנחנו מלאכים?
אנחנו חייבים להאמין, שאם ה' ברא אותנו ככה זה לטובתינו. כנראה, שבסופו של דבר אדם בעל בחירה חופשית, עם התמודדויות ויצרים, יכול להגיע הרבה יותר רחוק מאשר מלאכים (לא הייתי כותב את זה כמובן מסברה של עצמי, אבל ככה כותב המהר"ל מפראג). כנראה שהעובדה שאנחנו חסרים מהווה גם מנוף להביא אותנו למקומות מאוד מאוד גבוהים.
[כל זה אומר ש]נדע שהרגשת הפער הזו היא נורמלית, ולא צריכים להילחץ ממנה. להיפך, מי שמרגיש תמיד שהוא מבצע את תפקידו בשלמות – הוא בבעיה גדולה.
אבל אנחנו גם צריכים שהידיעה שקיים פער בין הנשמה לגוף לא תשתק אותנו. אנחנו צריכים להסתכל על זה כאתגר, אתגר שבחר עבורינו הקב"ה שאוהב אותנו. אם נופלים, אם קצת מתעצלים – אז פשוט לקום!
בכלל, דעי לך שכל דבר הוא טוב רק אם הוא דוחף אותנו לעשייה. כשאת נמצאת במשבר, תראי איזה כוחות חיים את יכולה להפיק ממנו כדי [להתקדם] הלאה. התחושה שאת מתארת מכילה בקרבה המון כוחות חיים שיכולים להוביל אותך קדימה, ויכולים חלילה כמו שכתבת להביא אותך לנפילה. לאיזה כוחות חיים אני מתכוון? לניצול של זמן, לשאיפה לשלמות שדוחפת אותך לעשייה. תקחי את הדברים האלה, אבל תסנני את הלחץ.

ראי, לכל אדם יש אינסוף כוחות לעשות עוד ועוד ולנסוק מעלה מעלה, ואם הוא יחשוב על כמה כוחות שיש לו ועל כמה שהוא מנצל בפועל, הוא יהיה ממש עצוב, משום שיחסית לכוחות האינסופיים שלו הוא מנצל ממש מעט! אז אולי נהיה כולנו מאד מאד עצובים כל הזמן, כי עדיין לא הגענו למירב שביכולתנו להגיע?
השאלה היא – לאן יוביל אותנו העצב הזה? האם הוא יוביל אותנו לרצון לעשות עוד, להתקדם ולשאוף, או אולי הוא יוביל אותנו לכאב יותר עמוק, וממילא לקושי עצום לעשות איזשהו משהו מרוב שנהיה עצובים?
מה דעתך?
אי אפשר להיות בעצבות וייאוש על מה שעוד לא עשינו!
עלינו לפעול ככל יכולתנו כרגע, ולא להיות עצובים על מה שעוד לא הספקנו, אם נלך עכשיו בצעדים קטנים, בעז"ה כן נספיק יום אחד את כל הדברים הגדולים!
אבל – אם נדרוש מעצמנו מעכשיו דברים שגדולים עלינו מידי, לא נוכל לעמוד בזה! זה כמו לומר שילד בן שנתיים בפוטנציאל יכול להיות גדול הדור, ולכן נבכה עכשיו על כך שהוא עדיין לא גדול הדור. אבל זה לא בסדר, הוא רק צריך לגדול, ואז בעז"ה הוא יהיה מה שהוא יועד להיות, רק שזה לוקח זמן, צריך לעשות את זה בצעדים יותר קטנים.
וכך גם את – מה פירוש שבחיים את לא תעשי כמה שאת באמת יכולה? וכי את צריכה ללמוד לכל מבחן שנתיים? וכי את צריכה להשקיע את כל חייך, כוחך, שמחתך והזמן הפנוי שלך רק ללמודים? מה את – מחשב? מכונת לימודים משוכללת? והרי יש לך חיים משלך! יש לך כוחות [מוגבלים] להשקיע בלימודים, ואת לא מסוגלת להשקיע בזה כל כך הרבה! את יכולה להגיע למקסימום שלך מבחינת למידה, אבל צריך גם לדעת שאצל אחד המקסימום בלימודים הוא ללמוד שעתיים ולקבל 70% ואצל השני זה ללמוד 20 שעות ולקבל 100% (לדוגמא…). ומי אמר שאת צריכה להגיע למקסימום שגאון העולם או חרשן העולם הגיע אליו? מי אמר? את צריכה להיות [את] ולא מישהו אחר! לך יש את היכולות שלך, ולא של אחרים!

[ועל עניין התפילה לה':]
התפילה לה' בכלל לא קשורה לשאלה אם עשית מספיק או לא. גם כשאנחנו לא עושים מספיק, וגם כשאנחנו בכלל לא בסדר, זה עדיין לא אומר שאי אפשר לבקש מה', וזוהי גם [חובתנו] לבקש ממנו. אתן לך דוגמא לדבר: אמא אמרה לבנה שאסור לו לקחת לבד ממתק מהארון. הילד לקח, ואמא תפסה אותו "על חם". הילד, מבויש מאד, ברח לחדר שלו, התיישב שם בפינה, הניח את ראשו על הרגליים, שלא יראה דבר, והתחיל לבכות. אמא, שראתה שהוא מצטער, באה לחבק אותו, אבל הוא לא נתן לה לעשות זאת. הבושה הגדולה על מה שעשה לא נתנה לו להיפתח אליה. הוא פשוט לא יכל. אמא מצדה כן רצתה לחבק אותו ולומר לו שהוא בסדר ושהיא סולחת, היא כן רצתה שהוא ידבר איתה, אבל הוא לא יכל.
כך קורה לנו לפעמים גם עם ה' – הוא רואה שאנחנו לא תמיד בסדר, שלא תמיד אנחנו עושים את כל מה שמוטל עלינו לעשות, אבל זה לא אומר שהוא פחות אוהב אותנו ופחות רוצה שנדבר איתו. לא משנה מה נעשה ועד כמה נחטא, [זה עדיין לא אומר שאנחנו צריכים לנתק משום כך את הקשר שלנו עם הקב"ה!!] לפחות שיישאר לנו הקשר, לפחות שנדע שה' רוצה לחבק אותנו, לדבר איתנו, לתת לנו! אם לא עשינו מספיק השתדלות, יכול להיות שגם היה קשה לנו לעשות את זה, וה' רואה את הקושי הזה, והוא רוצה לעזור, [אז למה שלפחות לא נבקש?] וזה לא שאת מתכחשת לכך שלא עשית מספיק (אם באמת לא עשית מספיק), אלא את יודעת שאת לא בסדר (אם אכן זה כך), כמו הילד המבויש שאמא רואה, וגם ה' יודע, ולכן דווקא אז הוא מוכן לקבל אותך, כי את מודה בדבר ורוצה לחזור (רק שקשה לך). והאמיני לי, שאני מעולם לא למדתי מספיק לאף מבחן, ותמיד התפללתי לה', ותמיד ראיתי ניסים. היו לי איזה שני מבחנים במשך כל ימי חיי שכן הייתי מוכנה לחלוטין אליהם, ודווקא בהם הצלחתי פחות, כי, כמובן, מרוב שהרגשתי בטוחה בעצמי, פחות התפללתי לה' על ההצלחה, ואז – למה שאצליח? [הדרך שלי בחיים] היא לא ללמוד מספיק ואז להתפלל לה'. אני פשוט לא יכולה אחרת, וכל כך טוב לי כך! כשניסיתי את הדרך של לימוד בצורה טובה זה פשוט לא עבד, אז למה לי לנהוג בה? ואם לא למדתי מספיק, מה שכל כך מתאים וטוב לי, אז למה שלא אנצל את זה לתפילה – להתקרבות לה'? למה שאנתק את הקשר הנפלא שלי עם אבא שלי שאוהב אותי? למה??

ונקודה אחרונה: ישנו מושג הנקרא "חרדת בחינות". הוא מושג ידוע, ואם תעשי עליו חיפוש ב-google, למשל, תמצאי הרבה אתרים שמדברים עליו ועל איך להתמודד איתו. יכול להיות שבאמת יש לך חרדת בחינות, ובמקרה הזה הפתרון הכי טוב הוא ללכת ליועצת ביה"ס שתעזור לך להתמודד איתה. זה נשמע לנו מפחיד כזה לגשת ליועצת, כי תמיד חושבים שרק תלמידים בעייתיים מגיעים אליה, ושאם אנחנו נלך אליה גם נחשב לכאלה, אבל במקרה שלך נראה לי שהיועצת תפתור את הבעיה בצורה הכי מקצועית טובה. היא האדם המקצועי שלמד על כך ושבטח כבר טיפל במקרים כאלו בעבר. היא זאת שתוכל למצוא לך את שורש הבעיה – מאיפה היא התחילה, ממה היא נובעת, ואז היא תוכל ללמד אותך לפתור אותה – על ידי הירגעות לפני המבחן, תוספת זמן (שאולי תעזור) וכדו'. בכל מקרה, התשובה שאני נותנת לך כאן היא, לדעתי, רק חלקית, משום שבאמת צריך לטפל בלחץ הזה לאורך זמן, על ידי מישהו מקצועי שמבין בדבר.

לסיום, יום אחד תקופת הלימודים תעבור (זה יקרה יותר מהר ממה שאת חושבת), והשאלה היא לא האם הצלחת בה או לא, אלא מה קיבלת ממנה בדרך. אפשר להעביר את התקופה הזו בלחץ איום, בקושי, בכאב, ואפשר לעשות זאת בצורה אחרת – על ידי התקרבות לה', בטחון בו, ותפילה אליו בכל זמן ובכל מצב.
זכרי – המבחנים הם רק מבחנים, מה שחשוב הוא ההתמודדות שלנו איתם!

אני מקווה שעניתי לשאלתך, ואם לא – תמיד אפשר לשאול שוב!
בהצלחה רבה בכל!

[תשובה נוספת]: לליאת, שלום וברכה.
בשאלתך שני חלקים ואנסה לענות על שניהם כמיטב יכולתי.
א. שאלת השתדלותך מול אחריותו של הקב"ה.
ב. בעיית הלחץ לפני מבחנים.
באשר לשאלתך הראשונה:
ברור שעל האדם לעשות את מיטב השתדלותו בכדי להשיג את מטרותיו בחיים ואל לו לשבת בחיבוק זרועות ולהמתין שהקב"ה יעשה בשבילו הכל. זוהי זריקת האחריות על הקב"ה שאינה ראויה. אולם עם זאת אנו מאמינים שהכל בא בהשגחה, וללא סיוע וברכה מאת הקב"ה אין בידינו לעשות ולהצליח, וכדברי הפסוקים בדברים (ח', י"ד-י"ח): "ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך…ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל…" האיסור איננו באומרנו שעשינו חיל אלא בכך ש[לא נזכור שה' עזר לנו ונתן לנו כוח לעשות את החיל], כי בכל הצלחותינו יש גם עזרה אלוקית.
מסכם את הדברים בצורה יפה הרמח"ל ב"מסילת ישרים" פרק ב' (ביחס להתמודדות עם היצר הרע) וכך הוא כותב: "ופשוט הוא שאפילו אם יפקח האדם על עצמו אין בכוחו לינצל אלולי הקב"ה עוזרו כי היצר הרע תקיף מאד… אך אם האדם מפקח על עצמו, אז הקב"ה עוזרו וניצול מן היצר הרע. אבל אם אינו מפקח על עצמו, ודאי שהקב"ה לא יפקח עליו, כי אם הוא אינו חס, מי יחוס עליו?"
מה שיוצא מזה הוא שעליך לעשות את שלך, כלומר: להשתדל ללמוד למבחנים כמה שאפשר (מבלי לפגוע בעצמך על ידי ביטול שינה ומיעוט אכילה וכדו'), ואם תעשי כן ה' יהיה בעזרך וגם תצליחי במבחנים. אלא שהדבר תלוי גם במלחמתך נגד הלחץ מהמבחנים שאף זה חלק מההשתדלות שאת צריכה לעשות, ובכך אני עובר לשאלתך השניה.

א. במכתבך ניכר יאוש מסויים בביטוי: "הנפילה קרובה וכבר מאוחר מדי למנוע אותה", אל תתיאשי, זה רק יפריע להצלחתך. עדיין יש מספיק זמן בשביל להשתפר והשיפור יסייע בידך אף בהמשך חייך ולכן כדאי להתחיל בו עכשיו. "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתיאש מן הרחמים" קל וחומר אם מדובר במבחנים ולא בחרב. כל מה שאת צריכה זה להאמין בעצמך ולגשת למבחן מתוך ביטחון ואמונה ביכולתך להצליח בו ולא מתוך פחד וחרדה.
ב. הדרך למניעת הלחץ מתחילה בשיחה עם אחרים. שלמה המלך במשלי (י"ב, כ"ה) אמר: "דאגה בלב איש ישיחנה" ואחת האפשרויות לביאור הפסוק היא שאם אדם דואג , ידבר על בעיתו עם אחרים. כמה יתרונות יש לדבר:

1. האדם שאיתו משוחחים יכול לתת פתרונות ועצות טובות לבעיה.
2. פעמים שמגלים בשיחות כאלו שהבעיה שייכת לעוד בני אדם ויש בכך הקלה מסויימת שאני לא היחיד שמתמודד עם בעיה זו.
3. לפעמים, עצם השיחה על הבעיה מרגיעה את הנפש.
לכן, אם אינך רוצה לדבר עם היועצת (כהצעת מורתך), את יכולה לדבר עם אמך או עם חברה טובה על הלחץ מהמבחנים ובעז"ה הדבר יעזור לך בהתמודדות שלך עם הלחץ. (ניתן גם להתקשר אלינו ל"חברים מקשיבים" כל ערב בין 21:00 ל- 1:00 )

ג. אל תחששי מלדבר על הדברים נכון שלמילים יש השפעה וכוח אך אם מטרת הדיבור היא רק לברר את הדברים ועל ידי כך להשתפר ולהתקדם בדרך הישר, טוב וצריך דבר עליהם. אומנם יש להזהר בדיבור שלא לומר לשון הרע או ביטויים לא ראויים אבל לא בגלל חובת הזהירות אנו צריכים לשתוק.
בברכת הצלחה,
נדב.

ראי גם – ברכה להצלחה במבחנים: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=56098

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!