שלום, יש לי בעיה כבר המון זמן. אני יותר מדי רגישה ויותר מדי דופקת חשבון לכולם, ונעלבת בקלות, וכשאני נעלבת אני שואלת את עצמי אם הקב"ה אוהב אותי למה הוא עושה לי את זה ושאלות מהסוג הזה. יש לכם עצה בשבילי איך לא להיות רגישה כ"כ? תודה
שלום וברכה,
איזו שאלה נהדרת! כל-כך שמחתי לקבל אותה…
לפני הכל, עלינו לעשות עם עצמנו בירור קצר. רגישות היא תכונה שמתבטאת בהמון צורות. אפשר לקחת אותה לכיוונים חיוביים ולכיוונים שליליים גם יחד. מצד אחד, להיות רגיש פירושו להיעלב בקלות, להתייחס ברצינות רבה (לפעמים מדי…) לכל מה שאומרים לי… ומצד שני, לשים לב יותר למה שעובר על החברה שלי, מה היא רוצה ומה היא צריכה, מה חסר לה, ואם כדאי או לא כדאי לומר לה עכשיו דבר מסוים.
כתבת שאת "יותר מדי רגישה". תעצרי שניה את הקריאה ותשאלי את עצמך: [האם יש לי שאיפה להיות פחות רגישה?]
הקב"ה ברא לנו בעולם כלים נפלאים. לנו ניתנה האפשרות הנפלאה לבחור למה להפוך אותם, לכלים שיש בהם ברכה או לכלים שאין בהם ברכה, לכלים חיוביים או לכלים שליליים. סכין מטבח, לדוגמא – טוב או רע? הסכין ניטרלי! הוא יכול להיות יעיל ביותר אם נשתמש בו לחיתוך עגבניות לסלט, וקצת פחות נחמד אם נקצר בו חיי אדם. וכמו את הכלים הגשמיים, גם את הכלים הרוחניים אפשר לקחת לשימושים שליליים ולשימושים חיוביים גם יחד.
למי שניחן בקסם אישי, בכריזמה, ניתנה באותה החבילה הבחירה האם להשתמש במתנה לבנייה או להרס. האם להפעיל את כוחו כדי לסחוף אחריו אנשים לעשייה חיובית – לרומם את מי שסביבו, או לחילופין לגרור עימו את החבר'ה לשטויות. אפשר לומר כך גם לגבי כל תכונה, כל מתנה שניתנה לנו מה'.
השאיפה שלנו היא לקחת את הרגישות, שהיא בפני עצמה דבר נטול פניות, ניטרלי, ולהשתמש בכוחות העצומים שיש בה בשביל להתאמץ להרגיש יותר את האנשים שחיים סביבי, להבין אותם ולקבל את מגרעותיהם בהבנה ובשלווה.
במקביל, ללמוד לקחת יותר בנחת את הדברים שנאמרים לי, להפנים שהקב"ה הוא זה ששלח עכשיו את המשפט לפיה של החברה ובפני מוטל כעת הניסיון האם לקבל אותו בענווה למרות שזה קשה או לבחור לדחות אותו רק משום הצורה שבה הוא הועבר.
נכון, קל לומר וקשה יותר לבצע, אבל אנחנו עדיין בהקדמה. חשוב לי להבהיר שהשאלה ששאלת: "איך לא להיות רגישה כ"כ?" אינה מתחילה. את רגישה, ברוך ה'. זו מתנה שקיבלת מה' וכדאי לך להיות גאה בה. השאלה צריכה להיות איך להשתמש נכון יותר במתנה הזו, איך להפוך אותה לברכה?
תראי, יקרה, אני לא מכירה שום תרופת פלא שיכולה להפוך בן-אדם בין יום להיות אדם אחר. אני יודעת, מניסיון, שעל תיקון מידה אחת ויחידה אפשר לעבוד שנים על גבי שנים, עבודה ארוכה, מעייפת, לפעמים מאכזבת ומתישה. אבל המאמץ שווה והתוצאה משמחת.
ובכל אופן, הייתי רוצה לספר לך על שיטה יפה ששמעתי מאישה חכמה ומאד אהבתי. אני מקווה שגם את תאהבי אותה.
זהו מעין "משחק" שאנו משחקים כל החיים. בדרך כלל, כאשר אנו מעט רגישים (וכולנו לפעמים כאלה – מי יותר ומי פחות!) ומישהו אומר לנו משפט לא מאד נחמד, נערך אצלנו בלב "משפט למשפט".
הלבנים (-הטובים) אומרים:
"איזה יופי של משפט, האדם הזה כ"כ אוהב אותי ומעריך אותי בתוך-תוכו שאין לי כל ספק שהוא התכוון לטוב, גם אם זה לא היה לגמרי נשמע ככה…"
והשחורים (-הרעים) אומרים:
"נראה לך, שוב אתה כזה פתי! עד מתי תאמין לו שהוא שם עליך בכלל?! אין לו אפילו טיפה של סימפטיה אליך וזה רק מסביר למה הוא אמר כרגע כזה משפט מעליב…"
הבחירה בידנו אם לשמוע ללבנים או לשחורים. אפשר לקרוא לזה גם ניסיון או עבודה. העבודה שלנו היא להתאמן בלשמוע רק ללבנים. ביום שנשמע רק ללבנים – ננצח! את השחורים צריך להשמיד עד שכשנשמע משפט, יהיה מעצבן ככל שיהיה, הם לא יצליחו להשמיע את קולם. ואיך עושים את זה? מתאמנים בלהקשיב ללבנים. בהתחלה מתאמצים לשמוע את שני הצדדים, להיות מודעים לקיומם, להגיד לעצמי: 'זה מה שהוא אומר וזה מה שאומר השני', להבדיל בין הצבעים ולשייך כל אמירה ל"בעליה". בכל פעם שיש מלחמה, לגייס המון המון כוחות, אם צריך מישהו מבחוץ שיעזור לי להבין למה הלבן צודק – להיעזר במישהו שכזה, ואם אפשר – למצוא לבד. זה קשה בהתחלה, לא תמיד מצליחים, אבל זוכרים כל הזמן שככל שנהיה ותיקים יותר במשחק, נכיר יותר טריקים, יותר שיטות, נהיה יותר מומחים ונצליח! בעזרת ה', כמובן.
ברור לי שכאשר תתחילי לעבוד ולהתקדם, גם השאלות שלך שוב לא יהיו גדולות כמקודם. הקב"ה אוהב אותך, לכן לפעמים הוא שולח לך כל מיני אתגרים, כל מיני מסרים דרך אנשים. הוא יודע ובטוח שאת יכולה להצליח בקשיים שהוא מערים לפניך אבל הוא רוצה לתת לך את הבחירה. הבורא נתן לך כלי נאה, אחד הנדירים ומיוחדים ביותר שיש, והוא מחכה בקוצר רוח לראות איך את משתמשת בו כדי להגביר את הטוב בעולם, איך את עובדת ומתאמצת לעשות לו נחת רוח ולהשתפר בעזרת המתנה שלו.
כן, הרגישות שלך היא מתנה וראויה היא שתראי אותה ככזו ותעריכי אותה לפחות כפי שהיא… ובנוסף, תמיד תמיד להתפלל. מאבא שלנו מותר לנו לבקש הכל, בוודאי ובוודאי שיעזור לנו להתקדם, לשפר את מעשינו ולשמוח!
יקרה, המשיכי להיות רגישה, במובנים החיוביים של המילה, כמובן.
שתצליחי לשמוח באמת, להיות שלווה ורגועה ולקבל את הדברים שאנשים אומרים לפעמים מחוסר רגישות (!) ברוגע ובשקט פנימי אמיתיים. ובשמחה!
עד כאן. אני מקווה שהצלחתי לעזור ולו במעט. אם את רוצה לשאול עוד, להגיב או סתם לשוחח, את מוזמנת בשמחה להתקשר אלי לפלאפון (נשלח אישית לשואלת) או לכתוב לי.
ברכה, הצלחה והמון המון שמחה!
שולמית.
