שלום, לאחרונה אני נורא מנסה לשפר את המידות שלי, והגעתי לבעיה שנורא קשה לי איתה.. זה קשור לגאווה, כמה שאני יודעת שכל מה שאני מראה שכל כסף והכל!! זה מהקב"ה.. אבל עדיין קשה לי להתגבר על עצמי.. ב"ה הקב"ה חנן אותי בשכל יותר מהממוצע, ואני ממש לא משקיע הרבה בלימודים ואני מקבלת ציונים גבוהים הבעיה שאני במודע ולא במודע פשוט מתלהבת מי זה.. אני לא רצה לכולם ואומרת קיבלתי 100 במתמטיקה אבל אני מתחילה לספר, שבכלל לא למדתי ועדיין קיבלתי ציון טוב, אולי אני לא אומרת "איזה חכמה אני" אבל אני מרמזת על זה, ואפילו שאני תמיד אומרת שזה מה' ושהוא פשוט תמיד עושה לי ניסים אני מרגישה שיש בזה מן הגאווה. ובאמת שאני חושבת שזה רק ממנו במיוחד שאני יודעת שגם לא כל כך השקעתי ואין מצב שאני אקבל ציון טוב חוץ מאם ה' ירצה בכך.. אני מרגישה צורך לספר על זה לאנשים, פשוט להתגאות, וזה ממש מעצבן!! קשה לי פשוט לסתום ת'פה!! אף אחת לא מסתכלת עליי כמתלהבת אבל אני מרגישה ככה.. ואפילו בדיוק ההפך יש בנות שחושבות שאני ענווה כאני תמיד אומרת שזה מה' ושזה לא בזכות עצמי.. איך אני יכולה להתגבר על הגאווה הזו?? אני יודעת שהכל מה' אבל עדיין יש לי מעין צורך לגרום לאנשים לדעת שאני חכמה..
שלום לך,
אשרייך שהחלטת לנסות לשפר את המידות ברצינות, זה דבר גדול וחשוב, ממש עבודת ה'. ההבנה שכשרונות הם מתנה מה' גם היא צעד משמעותי ביותר בדרכך, ההכרה שההצלחות באות מכוחו מעלה ומקדמת אותך.
אין פתרון קסם מהיר לגאווה, ומי בכלל יכול לתת תשובות כשגם גדולי עולם נאבקים בגאווה, אבל אפשר להציע כיוונים שיעזרו לך להתקדם במעלה הדרך ולהאיר את המצב שאת עומדת בפניו כרגע.
קודם כל – חשוב שלא תדברי מיזמתך על ההצלחות הקלות שלך. גם אם נדמה לך ש"אף אחת לא מסתכלת עלי כמתלהבת" יכול להיות שזו טעות וזה כן גורם לקנאה שמובילה לשנאה, אפילו כשאת מסבירה ובצדק שזו מתנה מה' ולא בזכותך. לפעמים מתביישים להראות כלפי חוץ שמקנאים אבל באמת בפנים – הלב כואב.
אם אי אפשר להתחמק מתשובה או שאי אפשר לענות תשובה מעורפלת ומה שתגידי עלול לגרום לקנאה – תְשַנִי בדיבורך ותגידי ציון אחר או שלמדת מאוד קשה כדי שלא תתעורר קנאה. הגמרא אומרת שגם תלמיד חכם שנשאל כמה מסכתות למד יכול לשנות בדיבורו מפני השלום ולומר שלמד פחות ממה שלמד באמת.
שנית – אל תרגישי לא נעים כשאת שמחה בכשרונות שלך. כשההורים נותנים לך מתנה יקרה את שמחה, וכך גם כאן. כמובן שאין סיבה להתגאות אם באמת מרגישים שהכשרונות הם מתנת חינם.
שלישית – אפשר לממש את הצורך שכולם ידעו שאת חכמה על ידי עזרה לחברות לפני מבחן. אם את יודעת שמישהי לא מסתדרת עם החומר, ולך יש קצת זמן פנוי יחסית לאחרות כי את יודעת את החומר – תבקשי ממנה שתלמד איתך לפני המבחן, ואז היא לא תרגיש שאת עושה איתה חסד. אם היא תתפלא למה את צריכה אותה אפשר לומר שיותר נוח לך לזכור את החומר כשאת מדברת עם מישהו עליו, או שפשוט ללמוד לבד זה משעמם. את תעשי חסד והיא תדע את החומר ותדע שאת חכמה. כמובן שיותר טוב לא לרצות להודיע לכולם כמה את חכמה, וזה מוביל לדבר הבא :
איך מפסיקים להתגאות? כשתחשבי ותתעמקי בנושא, כשתקראי ספרים בנושא – תביני לבד מה הדרך הפרטית שלך ואיך לפעול בעניין. אין כאן נוסחת פלאים או פתרון 'אינסטנט'. בדבר הזה תתעסקי כל חייך, תמיד תוכלי לעלות ולהתקדם בעניין הזה.
שמעתי פעם רעיון – יש שני בעלי חיים, חתול ותרנגול. כשהחתול מלוכלך הוא מלקק כל פינה בגופו, כשהתרנגול מלוכלך הוא קם ומתנער וכל הלכלוך נופל מאליו. כך גם חזרה בתשובה – צריך לטפל נקודתית בכל עניין, ובנוסף על ידי עלייה של האישיות, על ידי התפתחות חיובית כללית לטובה – הפגמים נעלמים מאליהם. ככל שהזמן יעבור תדעי יותר ותרגישי לבד מה הדרכים לפעול ומה משפיע עלייך.
גם השאיפה להתרחק מהגאווה היא מעלה גדולה, שהרי כתוב "אוהבי ה' – שנאו רע!", כלומר: גם אם יבואו אליכם מחשבות רעות – לא צריך להיבהל, זה טבע האדם. מה שצריך לעשות הוא לשנוא את הרע, לרצות להתרחק ממנו. גם שנאת הרע מקרבת את האדם לה'.
כבר אמרו חז"ל " הבא ליטהר מסייעין אותו", יהי רצון שכולנו נזכה להיטהר.
בהצלחה רבה,
שלמה, חברים מקשיבים