שלום! בזמן האחרון אני מאוד תוהה לגבי זה.
אני מכירה את עצמי, ואני יודעת שאני טיפוס שיכולה להכנס לדכאון די בקלות. נגיד כשאמא שלי מוציאה הרבה כסף על "מותרות " (נגיד בגדים, מכשירים, שאינם דברים דחופים. או כשקנו לי טלפון סלולרי) ו"ה, אני גם יודעת שאני מסוגלת לצאת מהם די מהר. אל, יש לי בעיה בתוכי. אני יודעת שב"ה עוד כמה שנים אני אתחתן (אני רוצה להתחתן) ואלד ילדים ב"ה. אני מאוד מפחדת שבגלל החתונה אני אכנס לדכאון. שעכשיו אני צריכה לדאוג לטפל בבית שלם בעצמי, ולהכין ארוחות וכדו'. אבל מה שהכי מדאיג אותי זה ללדת ילדים. אני מפחדת שיהיה לי קשה בלידה ואני מפחדת מדכאון לאחר הלידה, וגם, הכי הכי מלגדל אותם. שאני לא אדע מתי לקחת אותם לרופא, ואני לא אדע לאן לשלוח אותם. ושבכלל לא אגדל אותם איך שאני רוצה. והכי מכל זה – שימאס לי. שאני ארצה "לקחת חופשה" ופשוט לא לרצות לראות אותם זמן מה. מה אני עושה? אני צריכה עצה ממשהו שיש לו נסיון עם ילדים. אדם עם נסיון אישי. להגיד לי בתכלס איך זה. בבקשה. אני מבקשת …..
תודה רבה רבה!! אני מאוד מעריכה את ההקשבה שלכם!!
שלום לך.
חשוב שתדעי שלכל אדם ישנן תקופות טובות וישנן תקופות רעות. גם האנשים השמחים ביותר שאת יכולה לחשוב עליהם, חשים לעתים דיכאון. האם זה נורא?. זוהי אחת מדרכי הקב"ה לעורר את לבנו לתשובה(האדם מרגיש שלא טוב לו ומנסה לשפר את חייו). גם לך כמו לכל אדם יש רגעי דיכאון המגיעים בעקבות חוסר שביעות רצון מן המציאות שבה את חיה. בתיאור שתיארת את נכנסת לרגעי דיכאון כאשר אינך מסוגלת להשלים עם המציאות – קניית מותרות או פלאפון. הנשמה שלך איננה יכולה להתרגל למציאות החדשה ולכן את בדיכאון. לאחר זמן מה את מתרגלת לרעיון החדש(פלאפון) וזהו, את יוצאת מן המיצר שבו היית נתונה. ככלל, דיכאון הוא דרכה של הנפש להשלים עם שינויים בלתי רצויים שעוברים עליה. כמובן ישנם סוגי דיכאון אחרים, אבל עקרונית כל הדיכאונות הקיימים נכנסים לתוך הרעיון הכללי הזה של תיקון הנפש. לכן, אל לנו להיבהל מהדיכאון. אנו יכולים להתגבר עליו. אם נרצה נבין גם כי דיכאונות חוזרים ונשנים הם תוצאה של חיים שלמים במקום שאיננו מתאים לנפש שלנו, ועלינו לפעול על מנת לחיות במקום מלא שמחת חיים.
הדבר השני אותו הזכרת בשאלתך הוא הפחד מפני העתיד והחששות מחתונה גידול ילדים וכדומה.
ראשית הייתי שואל אותך שאלה. [דמייני את עצמך חוזרת לכיתה ה' למשל. אם עכשיו אני אשאל אותך – את חושבת שתעשי בגרויות יום אחד?] שתצליחי ללמוד בחטיבה או בתיכון? בתור ילדה קטנה בוודאי שתאמרי מה פתאום. אני מאוד מפחדת, אני לא יודעת מה הולך להיות שם וכדומה. אבל עכשיו כשהתבגרת ואת כבר למדת בחטיבה או בתיכון ואת כבר יכולה בקלות לראות את עצמך ניגשת לבחינות הבגרות – האם הפחד שלך היה מוצדק? חלקים מסוימים כן, והשאר ממש לא נורא. כך בכל דבר בחיים. לפני שאנחנו ניגשים למשהו גדול אנחנו מתמלאים חששות – מה יהיה? האם אצליח לעמוד בכך? לא ימאס לי? וכדומה. אבל ברגע שנכנסים לדבר, כבר מפסיקים להרגיש את הפחד כיוון שעסוקים בלחיות את הדבר עצמו. ברגע שנכנסים פנימה כבר הרבה פחות מפחיד. יש לי גם דוגמה נחמדה לרעיון הזה. נדמיין את עצמנו הולכים לבריכה ורוצים להיכנס למים. בהתחלה אנחנו ממש חוששים מהקור של המים. לכן ישנם אנשים שעושים הכנות – מטבילים איבר אחר איבר וכו'. תמיד ישנם כאלו שקופצים ישר למים ולא מתייחסים לקור. הרעיון הוא – שכשעומדים מחוץ מאוד מפחדים מהקור. ברגע שנכנסים פנימה ומתרגלים – המים כבר הרבה פחות מפחידים. כך הוא הדבר לגבי כל עניין גדול שאנו עתידים להיכנס לתוכו.
לגבי שאלותיך על חתונה וילדים – הרעיון של חתונה הוא שנמצאים במקום שבו רוצים להיות. אין סיבה להיות בדיכאון או פחדים כיוון שבן הזוג מתחלק ומשתף את עצמו איתך ואת איתו, וביחד אתם מתגברים על הפחדים. כנ"ל לגבי גידול ילדים. ישנם פחדים וחששות אבל מרגע הילד נולד את יודעת מה צריך לעשות. אמהות היא טבעית, את יודעת מה צריך לעשות עם הילד, מתי לקחת אותו לרופא איך לגדל אותו (וכן, את תוכלי לעשות זאת כפי ראות עיניך). וכן. ימאס לך לפעמים לראות אותו, אבל כשהוא יחייך אליך בפעם הראשונה, מייד תרצי רק לחבק אותו כל הזמן.
לכן,הייתי מציע לך להתגבר על הפחד, המפריע לך לראות את המציאות כפי שהיא ולחשוב בצורה חיובית ואופטימית על ההווה על העתיד.
שלך תמיד, אורן.