חברים מקשיבים שלום!
אני בת 15 בבני עקיבא, יש לי חברות מכל מיני סוגים! (יותר דתיים, פחות דתיים…) אני אוהבת מאוד את כל החברות שלי! אבל בזמן האחרון שמתי לב לזה שכל החברות היותר טובות שלי (אלה שמבני עקיבא ויותר דתיות מהשאר) הן ממש לא חברות שלי! כיאלו אני מסתכלת על חברויות של בנות אחורת ואני רואה שממש טוב להן! (אני יודעת שזה ממש לא קשור לדת אבל זה החברה) אני פתאום מסתכלת ואני רואה שחברות שלי ממש חיות בבועה משל עצמן! יכול להיות שזה אופי..
אני לא יודעת מה לעשות! כי אני רוצה להיות עם חברות שלי כי אני אוהבת אותן ואני גם שונתא לראות אותן נהנות אחת עם השניה ואני בחוץ! אבל מצד שני אני שמה לב לזה שהן ממש לא שמות לב מה עובר עליי! כיאלו לא אכפת להן אם הייתי שם באותו זמן או לא! לפעמים זה ניראה לי שהחברות הטובות לי ממש שוחכות אותי וכבר אין לי בכלל חברה טובה! אני ממש מרגישה שאין לי חבורת ואני מרגישה לבד!! אני לא יודעת מה לעשות! בבקשה תעזרו לי! המון המון תודה!
שלום!
את מאד אוהבת את כל החברות שלך,
נפלא!
אלא מה, את מרגישה שהקשר ביניכן הוא לא מספיק עמוק.
הוא לא מספיק –
כדי שיהיה איכפת להן אם את שם או לא,
כדי שתהיי מאד מאד משמעותית עבורן,
כדי שהן ממש [ירגישו] אותך.
האמת היא שלא נראה לי שהבעיה היא בהן,
אחרת לא היית אוהבת אותן!
הבעיה היא לא בהן,
אלא [בקשר].
[הקשר] לא בנוי מספיק טוב.
הוא עדיין לא הגיע לרמה הזאת שבה איכפת מאד מהחברים,
הוא עדיין לא הגיע לרמה ששמים לב אליהם מאד מאד.
ומדוע זה כך?
כי כנראה שלא נעשה מספיק כדי לבנות את הקשר.
אולי את לא נוהגת לדבר הרבה עם חברות שלך על דברים אישיים, ובגלל זה הן לא יודעות מה עובר עלייך,
אולי את לא מתעניינת מספיק בחיים שלהן, במה שעובר עליהן, ואז הן לא מרגישות כל כך קרובות אלייך, כי הן אף פעם לא פתחו את ליבן בפנייך,
אולי יש משהו בך שמפריע להן ולכן הן לא מעמיקות בקשר איתך (את לא נשמעת אחת כזאת, אבל כתבתי את זה, שמא…),
אולי הן נמצאות הרבה יותר אחת עם השנייה (בלימודים וכדו') כשאת לא שם, ואז ממילא הן מרגישות יותר קרובות אחת אל השנייה ופחות אלייך,
אולי יש סיבה אחרת, תחשבי על כך.
סיבה שלא נראית לי היא שהחברות שלך הן כאלה שחיות בבועה של עצמן. לא נראה לי שיש סוג אנשים כזה ששוכח את החברים שלו בחוץ. פשוט כנראה בגלל שהקשר ביניכן הוא פחות חזק ועמוק, לך נראה שהן חיות בבועה, אך זה לא ככה.
בכל אופן, מה עושים עכשיו?
דבר ראשון צריך לדעת שחברויות הן לא תמיד דבר שבא באופן טבעי, בלי מאמץ. כבר אמרו חז"ל "וקנה לך חבר" – שצריך לעבוד בשביל להשיג חברים, שצריך ממש לקנות אותם!
ואיך עושים את זה?
[יוזמים את הקשר!]
"אני מה זה רוצה ללמוד איתך למבחן, בא לך?"
"את יודעת, אף פעם לא הייתי אצלך בבית, מה דעתך שאני אקפוץ פעם לאיזה ביקור?"
"רוצה ללכת איתי לקנות בגדים?"
"בא לך לישון אצלי? יהיה מה זה כיף!"
וכו' וכו', אני בטוחה שתמצאי עוד רעיונות למכביר.
כך יהיו לך הזדמנויות להיות יותר עם כל חברה,
לדבר איתה באופן אישי,
לחוות חוויות ביחד,
להעמיק את הקשר….
כדאי לך גם (אם במקרה את לא עושה את זה) להיפתח יותר לחברות ולספר להן על דברים אישיים שלך. כך גם הן ייפתחו יותר אלייך, והקשר ביניכן יתחזק.
דבר נוסף – אי אפשר שכולן יהיו חברות טובות מאד שלך וירגישו תמיד ברגשותייך. כל אדם צריך רק מספר מצומצם של חברים טובים, כשכל השאר קצת פחות קרובים אליו. לכן, כדאי שתבחרי לך כרגע רק בת אחת או שתיים שאיתן את רוצה להעמיק את הקשר, ותתחילי בהן.
ונקודה אחרונה – יש דברים שהם מאד מאד פנימיים ואישיים לך, דברים שרק חברה קרובה מאד תוכל להבין. בנושאים כאלה, לא כדאי לצפות מכל החברות שיבינו אותך, כי… אלו פשוט ציפיות לא נכונות. בכל אופן, צריך את החברה הקרובה הזאת שכן תבין, ובעז"ה עם כל הדברים שאמרנו, אני מקווה שבקרוב תמצאי אותה. עד אז – אפשר לפעמים גם לדבר עם ה', הוא הכי אוהב, הכי קרוב והכי מבין שיש בעולם, ואם מסתכלים טוב טוב, רואים שהוא גם מגיב לכל.
שאי תפילה לה' שיעזור לך להעמיק את הקשר עם חברותייך, ויהי רצון שתרגישי את הקרבה אליהן בקרוב ממש!
בהצלחה רבה!
תמר.
tamiii@walla.com