אני מתחזק, אבל לפעמים ממש לא בא לי!

לשואל היקר שלום!

שמחתי מאוד לקרוא את שאלתך כי יש בה הרבה כנות. ניכר בה הרצון להיות אמיתי ולהפסיק עם החרטוטים (ככה כותבים את זה או שסתם חרטטתי?..) שכולנו נופלים בהם יום יום. השאיפה לחבר את הכוונות למעשים היא תיקון גדול וקדוש ומבחינה מסוימת זה כל התפקיד שלנו כאן, אשריך!

תרשה לי לשתף אותך במקרה מעניין. בתי הבכורה היא בת 6.5 ובשבוע שעבר יצאתי איתה לחצר הבניין המשותף לשחק בכדור. לא עברו שתי דקות של משחק מהנה (לפחות מבחינתי) והילדה החלה לצרוח עלי ולעברי דברים שלא הבנתי, אך כל מי שהיה שם באיזור הבחין שהיא אינה מרוצה. לאחר כמה חזרות על אותו טקס של צרחות (ולאחר שעוד כמה ילדים חטפו מנות טובות של צעקות כאשר ניסו לשחק איתנו) הבנתי שהיא לא מרוצה מהדרך בה אני משחק עם הכדור. ניגשתי אליה בעדינות והסברתי לה יפה שאם היא צורחת ובוכה לא מבינים מה היא רוצה ומה הדרך הייחודית שבה היא רוצה לשחק, מעבר לכך, הסברתי לה שזה גם לא כל כך נעים לשחק עם ילד שהדרך היחידה שלו להעביר מסרים היא ברמת דציבלים גבוהה מאוד ובתדרים צורמים. היה לה קשה להבין אך לאחר כמה פעמים שחזרתי על ההסבר וניסיתי להבין מה היא רוצה, מצאתי אותה מסבירה לילד של השכנים ברצינות ובנועם כיצד בדיוק היא מבינה את החוקים של משחק הכדורגל (מה שכמובן מאוד שונה מהחוקים האמיתיים של המשחק, אבל אני לא מתווכח עם נשים על כדורגל, בטח לא אם הן בנות שש וחצי).
אני לא בא להשוויץ כמה אני הורה טוב, למרות שזה בהחלט טיפח לי את האגו. אם מנתחים את הסיפור הזה היו כאן בעצם שני רצונות שונים אצל בתי המתוקה. מצד אחד, היא הרגישה דחף חזק להביע תסכול מכך שהמצב אינו כפי שהיא היתה רוצה לראותו וכנראה שלכולם מגיע לסבול בשל כך. מצד שני, לבסוף היא הבינה שכך לא ניתן להעביר מסרים, וכיון שיש לה גם רצון לשחק איתי בכדור היא תיאלץ להסביר לי יפה בדיוק למה היא מתכוונת, כי אין דרך אחרת. כך גם אנחנו בעבודת ה´, לעיתים אנחנו ב"קריזה" וקשה לנו, ולעיתים אנחנו חדורי אמונה. השאלות שעולות הן רבות. איזה רצון יותר אמיתי? איזה רצון יותר מייצג אותי באמת? איך מאזנים בין הקצוות הללו? ועוד ועוד, אבל השאלה החזקה ביותר, לדעתי, היא איך תמיד זה מגיע אחרי תקופה שאני דווקא מתחזק ומתקרב ופתאום הרצון נופל לעומק התהום?

ר´ נחמן מברסלב כותב בשיחות הר"ן משל מעניין. הוא אומר שאם לוקחים כוס מים מהברז, מסתכלים ורואים שהם שקופים ונקיים והכל סבבה. לעומת זאת, כאשר מרתיחים את המים, פתאום רואים ג´יפה ועכירות, ובתהליך הראשוני של זיקוק המים, המים דווקא נראים ממש מזוהמים. איך זה קורה? בהתחלה הלכלוך והזוהמה בלועים בתוך חלקיקי המים ולא רואים אותם, אך חימום המים גורם להפרדה בין המים ללכלוך ואז דווקא הלכלוך ניכר יותר, עד שהוא נעלם באמת והמים חוזרים להיות שקופים בסוף תהליך זיקוק המים. כך זה גם בעבודת ה´, בתחילה זה נראה מאוד הגיוני ואפילו נחמד, אך לאחר מכן, החלקיקים הרעים שבנו מתחילים להיפרד מאיתנו ואז הם ניכרים בפני עצמם, והם דורשים את שלהם. הם מעוררים ספקות ותאוות, במידה מסוימת ניתן לומר שהם "בוחנים" אותנו האם אנחנו באמת יכולים/רוצים להסתדר בלעדיהם, ואז מתחיל הקטע הקשה באמת.
הדרך להתמודד עם הרצונות הנמוכים או השליליים היא פשוט לפרק אותם. לקבל את זה שכרגע אתה רוצה בתאוות, אבל לשאול את עצמך מה אתה רוצה יותר? או בהגדרה הטובה יותר: [מה אתה רוצה לרצות?]. האריז"ל כותב שאם יהודי רוצה לרצות או אפילו רוצה לרצות לרצות זה עדיין אומר שהוא בגבול של הקדושה. לכן, אל לך להתעסק במה אתה רוצה עכשיו, אלא במה אתה רוצה לרצות, זה יותר משקף אותך באמת, זה גם יותר יציב ואמיתי.
דבר שני שיעזור הוא לשאול את עצמך: "מדוע אני רוצה את מה שאני רוצה? איזו תועלת זה מביא לי?". לפני כמה ימים פגשתי אדם שמנסה להיפטר מהכרס השמנמנה שלו, אך לא מצליח. הוא סיפר שלאחר ששאל את עצמו מדוע הוא לא מצליח, הוא גילה שגם לאבא שלו שנפטר כשהיה בן 11 היתה כרס כזו, וזה החיבור היחיד שנשאר לו לאבא שלו. הוא גילה שיש סיבה ותועלת עמוקה לאותה "תאווה" או "רצון נמוך" של אכילת יתר. עם הזמן, אני מקוה, הוא ילמד לקחת את התועלת הזו מדברים אחרים (אולי ללמוד לעילוי נשמתו?). יש בזה עוד הרבה עומק, אבל אני מקווה שהבנת.
דבר שלישי שהוא הכי חשוב, לבסס את העולם האמוני שלך ואת הקשר שלך עם ה´ יתברך תורתו ומצוותיו. ללמוד ספרי אמונה שונים שנותנים את היציבות השכלית והרגשית. זה יכול להיות ממורה נבוכים של הרמב"ם ועד ליקוטי מוהר"ן של ר´ נחמן מברסלב שאגב יש לו קטע מאוד חזק שהוא מדבר על הנקודה הזו. זהו קטע מאוד מחזק שאני ממליץ לקרוא פעם בשבוע. ליקוטי מוהר"ן, חלק ב´, סימן מח המתחיל במילים: "כשאדם נכנס לעבודת ה´ אזי הדרך שמראין לו התרחקות…"
לסיכום, יש בנו גם רצונות נמוכים, צריך לקבל את זה ולא להיות מופתעים מהעניין. מצד שני, צריך לפתח אסטרטגיות של יציבות תודעתית ולשייך את עצמי ל"צד של הטובים", כי אני רוצה לרצות רק טוב. זהו הקרב על התודעה שלך, שאם ניצחת אותו, הקרבות הבאים הרבה יותר קלים.

בהצלחה במלחמה!
שמואל
shmuelart@gmail.com