בוכה כל הזמן

שלום רב,
הבכי הוא דרך לבטא רגשות, לא תמיד אנו יודעים להגדיר, אפילו לעצמנו, כיצד או מה בכלל אנו מרגישים. יכול להיות שבכי יתעורר כצורך רגשי מבלי שנצליח להבין מהו המקור לו, מהו הרגש שמביא לכך.
מעניין אותי לדעת על מה את חושבת כשזה קורה, האם את מתחילה לראות דברים באור שלילי, האם גם ברגעים של הבכי אינך מבינה את הסיבה או שרק בדיעבד? האם את "מוצאת" לעצמך סיבות לבכי?
דעי להשיב לעצמך על השאלות הללו ע"מ להבהיר אם ייתכן והבכי שלך נובע מרגשות שהצטברו וכתוצאה מכך התעורר צורך לפורקן, במידה וכן נסי להיות קשובה יותר לרגשות שלך ולא לדחות תגובה להן, להביע ולבטא את עצמך כשאת חשה צורך בכך.
דבר אחר יכול להיות שמתוך השעמום שאת מתארת, כשאת לבד, יש לך זמן [לחשבון נפש…] זה דבר נהדר! חשבון נפש שמתבצע כראוי בהחלט יכול להביא ליידי בכי! זה לא דבר רע, אנו משפרים את המודעות העצמית שלנו, לומדים להכיר את עצמנו יותר טוב, לבקר את המעשים/הרגלים הטובים יותר והטובים פחות וזה בהחלט מרגש, מרגש עד כדי דמעות. האפשרות הזו נראית לי הגיונית בהתחשב בכך שציינת שזה קורה כשאת לבד ולפעמים את חושבת על דברים שעשית. אז כל הכבוד, זה דבר נהדר לחשוב וגם להצטער על דברים לא טובים שעשינו – אם הנשמה בוכה מהם, הגיוני שגם הגוף!
מעבר לכל אלו לפעמים יש תקופות בחיים של רגישות יתר, הורמונים מסוימים שנמצאים בגוף, בכמויות מסוימות, בהחלט משפיעים על מצב הרוח שלנו, יש כאלו המדכאים, יש כאלו משמחים באופן מוגזם וכו'.
כך גם בגיל הנעורים שזה גיל שבו יש בגוף סערה ממש של הורמונים, יכולות להיות תקופות של דיכאון, תקופות של שמחה מופרזת בלתי מוסברת (למרות שאף אחד לא ייבהל מעודף שמחה…) וכד'. זה יכול להיות סוג של הסבר אחד לתופעה…
אנחנו כמובן יודעים שלכל דבר שקורה בעולם יש גם הסבר קצת אחר, הסבר [מהותי], המתייחס למהות שלנו כבני אדם בעולם הזה. לנשמה שלנו תמיד יש צורך להתקרב עוד ועוד אל הקב"ה, הוא מקור האור עבורנו, כאשר אנו מתרחקים ממנו, או אפילו מפסיקים מעט "לטפס" ולהתקרב הנשמה חשה עצבות שלא תמיד אנו יודעים לעמוד על טיבה, כך לפעמים כשאנחנו לא מבינים מה קורה לנו או מה מציק מבפנים, אין ספק שהדבר שיכול להוציא אותנו מזה באופן מיידי הוא התקרבות לשורשים, התקרבות לקב"ה.
שמעתי פעם הרצאה של רב גדול, אדם ממש חכם ומרגש, שהוא אגב גם ד"ר העוסק מזה שנים רבות בפיתוח תיאוריה בפסיכולוגיה המבוססת על עקרונות היהדות, שם הוא הסביר מה עובר על האדם מהרגע שהוא נולד, הכמיהה שלנו לאותו מקור חום ואהבה, הוא הקב"ה, שאנו לא מפסיקים לערוג אליו ומחפשים בכל מקום את הסיפוק, את האושר של האדם אך כל זה מגיע כאשר האדם קרוב לקב"ה, או אז הוא נרגע, מוצא שלווה ונחת כי "צמאה נפשי לאלוקים", לקרבתו. הוא מסביר בצורה הרבה יותר טובה ומעמיקה כיצד התינוק עוד ממעי אימו לומד תורה ולא חסר לו מאומה, הוא קרוב להי"ת, אך החל מרגע הלידה הוא יוצא למציאות אחרת, גשמית, הוא משתוקק שוב לתחושת החמימות, הרוחניות, לאהבה, לאור העצום של התורה, בעצם וקרבתו ואהבתו של הקב"ה.
כך אנו בעולם הזה, הנשמה שלנו משתוקקת להיות קרובה לה' "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש. שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" והקרבה הזו היא זו שנותנת סיפוק ומרגוע לנשמה!
לכן אין ספק שקריאת תהילים, האזנה לדברי תורה או לימוד רוחני כלשהו בע"ה יועיל, הנשמה פשוט זקוקה לזה!
כשאת לבד, משועממת, וגם כשלא, נסי לקרוא קצת דברי תורה, דברי חכמים מספרים שיש לך בבית, נסי לקרוא תהילים – זה מאוד עוזר באופן כללי! כשאת קוראת, הן תהילים והן פרקי אבות התרכזי במה שאת קוראת ונסי שלא לקרוא רק במטרה להימנע מהבכי, אלא שתהיה קריאתך לשמה!
מקווה שבע"ה תדעי תקופות שמחות וטובות יותר,
אבישג.

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!