בזמן האחרון אני מדרדרת – לא רוצה כלום

שלום יקרה.
אני מתנצלת על העיכוב בתשובה, האמת שרציתי כבר לשבת ולכתוב לך לפני כמה ימים,
אבל אל תשאלי מה קרה לי.
טוב, אם את שואלת אני אספר לך.
מן הסתם את גם שמה לב למזג אויר החם שחוגג לו בחוץ בימים האחרונים,
ואם תמיד לשתות זה דבר חשוב אין ספק שבימים האלה החשיבות של העניין עולה בכמה דרגות.
מה שקרה לי זה שפשוט בימים האחרונים במהלך היום בכלל לא הרגשתי צמאה, אז גם לא שתיתי.
לא ואני ממש לא איזה יצור פלא, התוצאות של כל הסיפור הזה חזרו אליי בהפוכה בערב:
הראש שלי דפק כמו לא יודעת מה, לא הייתי מסוגלת לעשות כלום ובין השאר גם לנסות לשבת ולכתוב לך לא ממש היה באופציות.
ולמה אני מלאה אותך בכל הסיפורי סבתא האלה?
כי מסתבר שכל תחושה גם היא עושה רושם של שלילית היא חיונית.
למשל תחושת צמא גורמת לנו לרצות לשתות וככה גם הגוף שלנו בסוף לא יתייבש.
כמו אזעקה שמזהירה ברגע לפני שפורצים חנות.
ועכשיו את כל מה שאמרנו כאן בואי ונשליך על המקרה שלך:
את בעצם מתארת תחושה של ´לא רוצה כלום, יאללה בואו נזרוק את הדת ואולי עוד כמה דברים, ונחיה בסבבה של הלייף´.
רק אם נלך על העיקרון הנ"ל, ב"ה שיש לך תחושה כזו של ´לא רוצה´.
לא, וממש לא השתגעתי מהחום היום.
תחשבי שלא היית מרגישה את ה´לא רוצה´ הזה, אז גם לא היינו כאן עכשיו, ואולי היית ממשיכה להיות דוסית, ללכת עם חצאית ולהתפלל,
אבל לא כי זה חשוב לך אלא כי הרב באולפנא אמר.
באיזה שהוא מקום, עם יד על הלב, היית מגלה שאת מקיימת את הדברים כ´מצוות אנשים מלומדה´,
משלבת לאוטומט ומקיימת מצוות במובן הטכני של העניין ולא כי באמת הדברים חשובים [לך] ו[את] מאמינה בהם.
וככה היית ´מתייבשת´ לאט לאט בלי להרגיש,
כי למה להטעין את עצמך באמונה ולבסס את הדרך שאת הולכת בה, הרי כלום לא חסר לך בעצם…
רק שהבום של האשלייה שמתנפצת היה מגיע לא יודעת אחרי כמה זמן.
צריך להבין כמו שתינוק בגיל מסוים מתחיל לאכול עוד דברים כדי לשבוע, ככה גם בתהליך הגדילה הרוחנית,
יש גיל שמגיעים אליו וצריך לקבל ´תוספי מזון רוחני´.
כבר לא מספיק להיות דוסית כי את רגילה לאורח חיים כזה, אלא כי את בוחרת באורח חיים הזה!
כי להמשיך על אוטומט או לזרוק את הכל זה לא עניין של יכולה או לא יכולה,
את יכולה הרבה דברים, השאלה היא מה את רוצה.
אם את שואלת אותי, אז עצם העובדה שאנחנו כאן יותר ממראה שה´דווקאיסטיות´ לא כל כך עושה לך טוב ודווקא מתאים לך לרצות לרצות..
14.5 זה בהחלט זמן טוב להתחיל לשבת עם עצמך, לחשוב על הדברים ולעלות קומה.
פשוט לקחת את המצב הזה ולראות בו הזדמנות לתהליך חשוב בו מעמיקים ומבררים את הדברים,
כל מה שרצית לדעת ולא העזת לשאול זה הזמן!
בין אם מדובר בלמה ללבוש חצאית כשמכנסיים נראה הרבה יותר נוח, ובין אם למה בכלל צריך להתפלל ולברך, ועוד…
קשה לרצות משהו שלא ממש יודעים מהו, לכן תשאלי את השאלות,
יש תשובות להכל, גם אם הן לא תמיד נתפסות בשכל שלנו.
(אגב זה גם כל היופי אם היהדות הייתה דבר קטן אז גם היינו מבינים הכל,
עצם זה שלא תמיד הכל מיישר קו עם השכל שלנו מוכיח עד כמה מדובר במשהו אדיר ובחוכמה אלוקית).
כתבת שאת לומדת באולפנא וזה בהחלט מקום טוב להעלות את השאלות:
תפתחי את זה עם המחנכת, עם הרב, עם ראש האולפנא, או עם כל דמות אחרת שנוח לך איתה ואת חושבת שהיא יכולה לעזור.
גם אנחנו כאן ואת בהחלט יכולה להרגיש חופשי להמשיך ולפנות.
אני מצרפת לך פה קישור שיכול לעשות סדר בראש ובדברים, ולעזור להעביר את מה שכתבנו פה לרמת התכל´ס.
http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=16813

שוב, אם בא לך לגמרי תרגישי חופשי לשוב ולפנות במייל.
רק טוב
רינת
rintz3@gmail.com