שלום רב!
רציתי לשאול האם זה לגיטימי והגיוני להרגיש צורך לצאת לפעמים לבד ללא בעלי לבילוי למשל עם משפחתי או חברות ובאמת להנות מזה מבלי להרגיש שהייתי רוצה שבעלי יהיה איתי? בעלי טוען שאם זה כך יש בעיה בזוגיות כיוון שאחרי החתונה ההרגשה צריכה להיות שאת הכל רוצים לעשות יחד וקשה להינות מבלי שאישתך איתך. אשמח לשמוע מה דעת הרבנים
(ברור לי שגישת בעלי נובעת אך ורק מאהבה ורצון לטוב…)
תודה.
בס"ד
שלום לך,
ודאי שהזוגיות היא מרכז החיים, אבל אין זה אומר שהיא מחליפה לגמרי את המעגלים הקודמים כמו משפחה וחברים, רק שהיא מקבלת משנה חשיבות.
דבר זה נכון עוד יותר בתחילת הדרך, אתם עדין לומדים להכיר זה את זו ולטעון שרוצים לעשות הכל ביחד זו יותר שאיפה או הצהרת כוונות מאשר תחושה בפועל.
לא שחלילה השאיפה איננה חשובה, היא נכונה, טובה ובריאה, לי לא מתחשק ללכת לדברים בלי אשתי, היא חברתי הטובה ביותר. ודאי הוא שאם תשקיעו בזוגיות חדשים לבקרים, זה יהיה המצב באופן טבעי.
ומכאן שהשאלה חוזרת אל בעלך, מדוע זה מפריע לו?
האם זה עניין עקרוני או רעיוני גרידא?
האם הוא מרגיש שהוא לא זוכה ממך לדי תשומת לב (ייתכן שגם כשאת לא יוצאת את משוחחת ארוכות בטלפון עם חברות/משפחה לדוג' ובעלך מרגיש מעט בצד)?
האם עניין צדדי אחר ביציאות עצמן מפריע לו (וכגון שאת יוצאת עם חברות שאינו נושאות חן בעיניו וכד')?
ואולי סיבה אחרת.
אני ממליץ לכם לא להיות "צודקים" בעניין, אלא לנסות ולהבין מה מפריע לו ולהסביר לו מדוע חשוב לך לצאת. אם הוא ירגיש שאת מכבדת את הקושי, ויודעת להבהיר שהבילוי לא בא כתחרות או כתחליף, לבסוף ההתנגדות תתפוגג.
אם יש לך עוד שאלות את מוזמנת לפנות אלי למייל:
eyfy156@gmail.com
ברכת ה' בביתכם תשרה,
אליהו
