בינו לבינה- נורא רוצה חבר

שלום מתוקה.

קודם כל, ´הבעיה´ היא לא בך כי אין פה שום בעיה: להיפך – בגילך זה הכי טבעי לרצות חבר ולהסתקרן ולהימשך לעולם המיסתורי והמוזר הזה שנקרא ´בנים´. אולי אם זה לא היה ככה היתה פה איזושהי בעיה…
המשיכה בין בנים לבנות זה דבר טבעי ויפה וחשוב, ומשמח מאוד שאת מרגישה אותו!
בגלל שהוא כזה חשוב, התורה וההלכה מכוונים אותנו שלפני שאנחנו ניגשים לקשר, אנחנו באים ממקום נקי: באים לקשר כי אנחנו מוכנים לקשר, מוכנים לזוגיות ורוצים לבנות משהו משותף. אין ספק שגיל 14 זה גיל קצת מוקדם בשביל לבנות משהו משותף עם חבר – לא כי את לא חכמה או לא טובה אלא כי בגיל הזה את עוד בונה את עצמך, מבררת מי את ונכון יותר להתמקד בדברים אחרים – בניית האישיות, בניית הביטחון העצמי, פיתוח העולם החברתי, בירור האמונה ועוד ועוד.
בנוסף, לפעמים כשקשה לנו זה נשמע מפתה שיהיה מישהו שיאהב ויקשיב ויכיל אותנו, אבל לפעמים זו בריחה מהתמודדות עם מה שבאמת כואב לנו. אם כואב לך שאין לך חברה טובה, או כואב לך המצב במשפחה – אלו נושאים רציניים מאוד וזה השלב בחיים שאת יכולה להתמודד ואפילו לשנות. כדאי לך להגיע לקשר לא ממקום של חולשה של ´זקוקה´ אלא ממקום של עוצמה של ´רוצה´: מקום שיהיה לך אותו אחרי שהשקעת בעצמך ובנית את עצמך בשנות ההתבגרות הכל-כך חשובות.
ומה לגבי הבנים, בינתיים?
הם יישארו שם וימשיכו למשוך ולסקרן אותך. אל תבהלי מזה, זה נהדר. אבל אולי את תצליחי להגיד לעצמך – "יום אחד אני אהיה בקשר משמעותי עם האיש הנכון לי. כרגע אני בונה את עצמי, משקיעה בעצמי ולומדת להכיר את עצמי, וכמובן משתדלת ליהנות כמה שיותר מהשנים האלה" – כי באמת, השנים האלה עוברות מהר ולא חוזרות.

את מוזמנת להמשיך לשאול, להתייעץ ולשתף.
רק טוב והצלחה בכל.

ליאורה
leora.d.c@gmail.com