בן 18 לחופה – לא מתאים היום. אולי גם שבת לא?

שלום לך, ותודה על שאלתך היפה!
התורה היא לא מקשה אחת (כלומר, יש אחדות נפלאה בתורה, אבל אחדות זו לא אחידות…)
יש עניינים שכתובים מראש בצורה של כמצווה או כאיסור. עניינים כאלה לא ישתנו ומתאימים בכל דור ודור. כמו 'ואהבת לרעך כמוך', שמירת שבת, כשרות וכו'. איך אנחנו יודעים שהיום זה לא השתנה? כמו שכתבתי, כי מראש זה כתוב בצורה פסוקה.
יש עניינים אחרים שלא כתובים בצורה של הדרכה מחייבת, וזאת משום שהם תלויים במכלול של שיקולים. דוגמא לכך היא מה שכתבת – "בן 18 לחופה". המשפט הזה מופיע במסכת אבות (ה, כא) בהקשר שברור ממנו שלא מדובר בהלכה מחייבת: "הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה למצות בן חמש עשרה לתלמוד בן שמונה עשרה לחופה בן עשרים לרדוף בן שלשים לכח בן ארבעים לבינה בן חמשים לעצה בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה בן שמונים לגבורה בן תשעים לשוח בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם". כמו ש"בן שלושים לכוח" אינו הלכה אלא תיאור של מציאות טבעית, ככה גם ביחס ל"בן 18 לחופה".
אז למה זה כתוב אם זה לא הלכה מחייבת?
כי התורה לא רוצה שרק נעשה דברים מחוייבים בלי להפעיל את המחשבה. יש עניינים מורכבים בהם התורה אומרת אמירות כלליות ואנחנו צריכים להכיר את המציאות היטב ולראות איך הדברים משתלבים. למשל, "בן חמש עשרה לתלמוד" זו ההדרכה הבריאה במצב הבריא, אבל אם אדם מראש לא עבר את השלבים הקודמים של "בן חמש למקרא" לא ברור שכדאי שישר יקפוץ לתלמוד. כך גם "בן שמונה עשרה לחופה" משמעותו שאם אדם ממוצע בנה את עצמו בצורה בריאה ונכונה, אז כוחות נפשו אמורים להיות מוכנים בגיל 18 לחופה. זו השאיפה, אבל זה תלוי בנו אם אכן נבנה את הכוחות כמו שצריך… יכול גם להיות שבדור מסויים מציאות החיים השתבשה קצת מטבעיותה ובגיל זה אין בדרך כלל מוכנות נפשית לנישואין.
ועוד מסקנה שנובעת מכך שמשפט זה אינו הלכה היא – שלפעמים יש עוד שיקולים שצריכים להתחשב בהם. למשל, ביחס לשמירת שבת אנחנו לא "בעלי הבית" להחליט מתי כן ומתי לא. לא רק שאנחנו לא בעלי הבית, אלא באמת שמירת השבת מתאימה לכל דור. אבל ביחס לגיל הנישואין, גם אם אדם רואה את עצמו כמתאים לגמרי מבחינה נפשית אבל הוא לא מצא את בת זוגו, ודאי שלא נכריח אותו להתחתן עם האשה הראשונה שהוא יראה…