בנייה עצמית וזרימה – איך לממש את עצמי יותר?

אהלן נשמה יקרה!!
כמה רצונות טובים בכמה שורות קצרות. בואנה, זה כל כך לא מובן מאליו! ממש סחטין עלייך!

מיד אחרי שכתבת שאת שמחה במקום שלך, כתבת "עכשיו באה הבעיה" ות´אמת?! יש משהו במה שאת אומרת- מצד אחד, איזה בלאגן, מה אני עושה עם החיים שלי עכשיו?! ומצד שני, היי- עלית קומה, עלית שלב, ברור שיהיה לך סוג של חוסר יציבות שלא תדעי לאן ללכת, שמאלה? ימינה? ואם בכלל..
אז קודם כל ולפני הכל, תשמחי! בך.. ותדעי שזה הכי טבעי שתרגישי את מה שאת מרגישה! ככה זה אנשים גדולים 

אני אנסה לעשות סדר בדברים שאת כותבת ונראה אם אצליח- התחזקת, התקדמת, נהיית בנאדם יותר ערכי ומשמעותי. אבל את לא בבני עקיבא, והלימודים חשובים לך, והחברות חשובות גם אבל לא מי יודע מה בסגנון שלך, את לא מבינה איך להתייחס לזרימה- לזרום, לא לזרום?! בקיצור, מה לעשות..

המון פעמים אחרי שאנחנו בונים את עצמנו, אנחנו מגלים פתאום שהחיים שעד עכשיו חיינו, לא מעניינים אותנו, או אולי אנחנו לא רוצים שהם יהיו ככה.
ואז נתקעים במקום כזה שלא יודע מה לעשות, כי ההרגלים שלי הם א´ ב´ ג´ ואני רוצה עכשיו ד´ ה´ ו´. צריך וכדאי לזכור לעשות את הדברים לאט ובטוח, במסלול שמתאים לי.

אני מכירה מאד את המקום הזה בכיתה י"א שכל מי שמדריכה בבני עקיבא או יש לה חלק בבני עקיבא, היא ערכית, היא מיוחדת, והיא עושה המון לעם ישראל. אז צר לי לשבור את זה טיפה (ולא, אני לא מזלזלת חס ושלום באף אחד!!!) אבל אני רוצה לומר שלא תמיד זה שאני תחת הכותרת "בני עקיבא" או "הדרכה" הופכת אותי לאדם ערכי יותר, משמעותי יותר. השאלה הגדולה ביותר שצריכה להישאל היא- מה אני עושה שם… האם אני באמת מכניסה לשם משמעות שהיא מתוכי.
גם הבנות שלא בבני עקיבא, וגם הבנות שלא בהדרכה, יכולות להיות משמעותיות ביותר! איך? בהמון דברים- זה מתחיל בעבודת ה´ הפרטית, זה ממשיך בעבודת מידות, במוסריות, בחסד אחר שהוא לאו דוקא הדרכה, ומסתיים- בעצם לא מסתיים אף פעם.

אז איך חיים חיים משמעותיים.. אני מאמינה שכל אחד חי חיים משמעותיים אחרים. אחד זה יתפוס אותו במוזיקה, אחר בנתינה, השלישי בספורט והרביעי בתורה. אני חושבת שהגרעין הראשוני ממנו את, אני ואחרים צריכים להתחיל ממנו, זה להבין שזה שאני כאן, בזמן הזה ובמקום הזה, עם הכשרונות והמיוחדות שלי, זה כבר לכשעצמו משהו משמעותי. למה? כי כנראה אני לא נמצאת כאן סתם. כנראה יש לי איזה ´משימה´ לבצע.
הרב סולובייצ´יק מזמן כבר כתב את זה בצורה כל כך יפה:
["האדם נברא בתור שליח. עצם היצירה, הלידה, מכילה בתוכה בהכרח את דבר מינוי השליחות…
את העובדה שמישהו חי בזמן מסוים, בתקופה מיוחדת ובמקום מוגדר, ולא נולד בתקופה אחרת ובנסיבות אחרות, נוכל להבין אך ורק אם נקבל את עצם הרעיון בדבר שליחותו של האדם.
ההשגחה יודעת היכן וכיצד יכול הפרט היחיד על חסרונותיו וכוחות הנפש האצורים] (השמורים) [בו, לקיים את שליחותו, באילו נסיבות ותנאים ובאיזו חברה יהא בכוחו של אדם למלא את שליחותו.
בורא עולם פועל בהתאם להלכה האומרת, כי לא ייתכן למנות שליח כדי לבצע תפקיד, שהוא למעלה מכוחותיו של השליח. זוהי שליחות, שאי אפשר לקיימה, והיא מחוסרת כל ערך, מאחר שאם ממנים אדם למלא שליחות, מן הראוי ליתן לו את היכולת לפעול כשליח. משום כך נברא האדם היחיד בתקופה ובמקום, שבהם יוכל לקיים את פעולתו לשם קיום שליחותו.
שליחותו של הקב"ה לאדם היא בבחינת דבר שאינו קצוב בזמן- היא שליחות מתמדת. מזמן לזמן מקבל האדם תפקידים ומעשים חדשים. זוהי שליחות לכל החיים, והיא מסתיימת עם המוות."]

מכאן בעצם מתחיל החיפוש שלי אחרי מה באמת תפקידי בעולם. תצטרכי לשאול את עצמך- מה את אוהבת לעשות, מה מספק אותך, מה מושך אותך, מה הכישרונות שלך, מה אנשים אחרים אומרים שאת מיוחדת בו (אולי זה מסתתר שם), מה היית רוצה להיות (גם שם לפעמים זה מסתתר) וממש לבחון את עצמך בעזרת השאלות שכתבתי הרגע.

כתבת שהלימודים חשובים לך. מסכימה איתך. הם חשובים. אבל, הבניה העצמית שלך חשובה יותר. זה נכון שבתכלס התעודה היא זאת שתקדם אותך בחיים, וזה נכון שאחר כך תוכלי לתרום עם התואר או תעודת הבגרות, אבל לאו דווקא בגדול יותר. גם עכשיו כשאת בת 17 זה גדול. כל תרומה, כל עשייה.

בחיים צריך תמיד לאזן בין הדברים- מצד אחד להשקיע בלימודים, מצד שני להשקיע בחברות, מצד שלישי להשקיע בעצמי. וכשיש דילמות, לראות מה כרגע החשוב, מה כרגע בוער ל-י.

נראה כי הזרימה שאת מדברת עליה מאד מציקה לך- את לא יודעת מתי לזרום וכמה ולמה ואיך. אני יכולה לומר לך אישית שגם אני בגילך הייתי תקועה כזאת, לא מי יודע מה זרמנית. כי לא היה לי פשוט לזרום עם החיים. וזה בסדר, זה עזר לי לדעת לחשוב נכון יותר. זה שזה יכול לתקוע? כן.. בהחלט. כי בנאדם שכל היום חושב זה לא בריא. לכן, צריך לאזן- מידי פעם במקומות שאני מרגישה צורך לחשוב- לחשוב. ובמקומות שאני מרגישה רצון לזרום, לזרום.
זאת ממש הקשבה פנימית!! כל הזמן, מול כל צומת, להקשיב האם אני רוצה ונכון לזרום או האם נכון לעצור ולהיות "כבדה".
בעיניי המקום הזה של ההקשבה הפנימית לרצונות של הנפש שלי, הם חשובים בצורה מטורפת. מכמה סיבות- דבר ראשון: כי זה אומר שאני סומכת על עצמי. שזה דבר חשוב ביותר! דבר שני: אני מקשיבה לקולות הפנימיים שלי, שהם טבעיים לי.
רק חשוב לזכור, לא ליפול לזרימה זרימה זרימה, זה יכול לגרום לי להגיע למקומות שאני לא אשמח בהם. לכן, אני אומרת זרימה עם מחשבה. אבל שהמחשבה לא תהיה ארוכה מידי כי אז זאת לא זרימה..

אז איך מקשיבים לעצמך? זה כמו כניסה פנימה אל עצמי. ממש אפילו לדמיין שאני נכנסת לבפנים. עוד רעיון, לשאול את עצמי שאלות- ´ אני רוצה בזה?´, ´זה יעשה לי טוב?´, ´זה נכון לי?´. ולענות.. וכמובן להרגיש. להרגיש את מה שאני מרגישה לגבי אותו נושא, או דילמה, או צומת וכ´ו…

אל תיבהלי, יש בך את הכוח להקשבה הפנימית הזאת. ראיתי בשאלה שלך, עצם זה שכתבת שאת לא רואה טלוויזיה כי את יודעת שזה הדרך שלך לברוח מעצמך, מעיד עלייך שאת יודעת בדיוק מה קורה איתך בבפנים ושאת מסוגלת לעמוד מול זה בגבורה!
שתהיה לך הצלחה גדולה גדולה!!
בטוחה שעוד נשמע עלייך המון..
מאמינה בך מאד!
אפרת.
F_ei@walla.com