בנים בנות בשבט – איך לנווט אותם למקום המתאים?

מדריך יקר, שלום.

בצדק רב שמת את האצבע על אחת הסוגיות הפחות פשוטות שמעסיקות בני נוער, הן בתנועות נוער דתיות והן באחרות, ובכלל – כמעט כל אחד וכמעט בכל גיל מוצא עצמו מתלבט בשאלות שקשורות ליחסים עם בני ובנות המין השני. אתה מתאר סיטואציה שבה מסתמן אולי שינוי מגמה, כשלא לגמרי ברור איך אתה כמדריך יכול להשתלב בתמונה ולהשפיע לכיוון שנראה לך נכון.

נדמה לי שתמצית התשובה הפשוטה והטובה ביותר שניתן לתת למצב שאתה מתאר היא: "תהיה שם". טוב, ברור שאתה שם, איזו מין תשובה זאת? הממ, שאלה טובה.

["פתרון" לעומת "תהליך"]
באופן כללי, יש לכולנו נטייה להתבונן על העולם ולפרק אותו לחצאים. שחור – לבן, טוב – רע, נכון – לא נכון, בעיה – פתרון. לפעמים זה דווקא עובד לא רע, אבל במצבים מורכבים אנחנו צריכים להשתחרר קצת מהנטייה הטבעית הזאת ולנסות לבחון את הדברים באופן פחות פשטני. המצב שאתה מתאר הוא דוגמא מצוינת למה שניתן, "אוטומטית", להגדיר כבעיה שתובעת פתרון. "מה עושים?", "איך הופכים את המינוס לפלוס?". אבל האמת היא שהרבה יותר נכון ומועיל להתבונן במצב הזה כתהליך מתמשך ומתפתח. לכן התגובה המתאימה היא לא "פתרון" חד וברור אלא ליווי מתמשך, בהתאם להתפתחויות.

[עמדה בסיסית לעומת תשובה חד משמעית]
תיארת בשאלה באופן תמציתי ומנוסח היטב את תפיסת העולם שלך ביחס לרגישות של הקשר בין בנים לבנות בקבוצה שלך, ואת הדאגה שלך מהתפתחויות לא חיוביות בהקשר הזה. זאת נקודת התחלה טובה מאוד: יש לך דעה, יש לך עמדה, יש לך העדפות והשקפות לגבי מה עדיף ואיזו תפיסת מציאות אתה שואף להנחיל לחניכים שלך. זה לא אומר שכל תקוותיך יתגשמו, ולא בטוח שהן אמנם צריכות להתגשם. אבל זו לא הנקודה. ישנה חשיבות לכך שאתה, כמנהיג הקבוצה, מחזיק בדרך מסוימת – גם אם היא לא מתאימה לכל החניכים, בכל זמן. לכן אתה לא כופה באופן חד משמעי את הדרך שלך באופן חד וברור, אלא מתבונן דרכה כעדשה על מה שקורה ובוחן את ההזדמנויות שיש לך ליישם אותה באופן פרקטי.

[לא רק "האם" – אלא בעיקר "מה" ו"איך"]
בתוך ההתלבטות המתמשכת שלך ושל החניכים, יש מציאות שמתרחשת. ולכן בתוך המסגרת של המחשבה הכללית, יש צורך לקבל החלטות לגבי נקודות ספציפיות ביומיום של הקבוצה. וכאן יש לך הזדמנות להשפיע, להכריע, ולתרום לעיצוב הסטטוס קוו הקבוצתי בנושא אופי הקשר בין המינים. בהקשר הזה, שאלה לא פחות חשובה מ"האם עושים דברים יחד" היא – "איך עושים דברים יחד". וגם "מה עושים". יש הבדל לא קטן בין קומזיץ ביער ב 2 בלילה לבין יציאה להתנדבות בבית החולים הקרוב בשעות אחר הצהריים. המקום שלך כמדריך מאפשר לך לנווט את ה"יחד" (שלמעשה מוגדר מעצם היותכם שבט) לכיוונים שלתפיסתך מתאימים יותר לגיל ולתרבות של החניכים שלך.

על ידי התבוננות ב"מה" וב"איך" יש לך ולחניכים הזדמנות לבחון את עצמכם ולבדוק לאן נושבת הרוח הקבוצתית בהקשר של הקשר בין הבנים לבנות. אם האווירה מתגלגלת לכיוון שיחות הנפש הליליות, רכילויות אובססיביות בנושא "מי חבר/ה של מי ולמה", ויחס בוטה ושטחי ל"אחר" – סימן שכנראה הבעיה היא לא מתחילה בקשר בין המינים אלא הרבה לפני זה – בתפיסות עולם לא מאוד בוגרות, שמושפעות מכיוונים כאלה ואחרים ומנותקות מהמציאות המשמעותית שיש ביכולתנו ליצור בחברה שלנו. זה יכול להתבטא בקשר בין בנים לבנות כמו גם בקשר בין הבנים לבנים, בקשר בין הורים לילדים, ובמישורים רבים נוספים.

[לקבל מידע מהחניכים באמצעות שאילת השאלות הנכונות]
כמדריך שנמצא עם החניכים, לומד להכיר אותם ואת ה"ראש" שלהם בהקשרים מגוונים, יכול לבחון את הדברים בהקשר הרחב שלהם, וכמובן להפעיל השפעה מחושבת בנקודות המתאימות כדי להטות את העגלה לכיוון המתאים. זה יכול להתבטא בפעילות משותפת שאתה תארגן לבנים ולבנות, או דיונים ושיחות בתוך הקבוצה של הבנים, וכמובן דברים שעולים באופן אקראי בשיחות "סמול טוק" בינך לבין החניכים. ככל שתצליח לשמוע מהם יותר על הגישה שלהם, המחשבות שלהם, החלומות והתקוות שלהם בהקשר הזה, יהיו לך יותר הזדמנויות לשאול שאלות מכוונות, ולאפשר להם למצוא בעצמם את הכיוונים המתאימים לתשובה.

החניכים שלך צעירים, אבל כבר לא ממש קטנים. ככל שהם גדלים (ובעיקר – רואים את עצמם כגדולים), פוחתת רמת ההקשבה שלהם לפתרונות מן החוץ, ובמקום זה הם מתחילים לחפש בעצמם את התשובות לשאלות שמציקות להם. זה תהליך חשוב ואתה יכול בהחלט לסייע לו על ידי איתור השאלות הנכונות, וניהול הדיון הקבוצתי בנושא הזה אופן שמאפשר לחניכים לברר לעצמם את העניין באופן ראוי.

וכיוון שהדגשת את הצורך בפרקטיות – אז הנה [כמה דוגמאות ליישום], כמובן בהתאם לרלוונטיות לקבוצה הספציפית:

[- בניית פעילויות מתאימות.] אתה יכול ליזום בעצמך, רצוי בשיתוף חלק מהחניכים, פעילויות המשותפות לבנים ולבנות, שבנויות באופן שמדגיש את מה שמתאים לעשות יחד לעומת מה שלא. למשל: לארגן צוותים משותפים שפותרים בעיות בסניף, או קבוצות דיון שמכינות מערך על נושא מסוים, או צוותים שפועלים בהתנדבות במקומות מסוימים. בכל מקרה תוכל להדגיש את המימד של הפעולה (אנחנו לא מדברים "סתם" אלא לצורך לגיטימי ורלוונטי) ושל אופן יצירת השיח המתאים (מדברים וגם מקשיבים, לומדים לשאול שאלות ולהתעניין באחר, לכבד, להתחשב, ללמוד לראות את האישיות מבעד למאפיינים החברתיים כמו "קליקות" ורמת המקובלות החברתית).

[- לגעת בנושא בדרכים עקיפות.] למשל: למצוא סרט מתאים ואז ליצור בעקבותיו דיון בנושאים הרלוונטיים: מהו בעיניכם "קשר טוב"? עד כמה אפשר בכלל להתמודד עם לחץ חברתי בנושא בנים-בנות? איך אני יכול לגרום לאחרים לראות אותי באור יותר נכון? איך נוצרת היכרות מעמיקה בין אנשים? שים לב שהתפקיד העיקרי שלך בתמונה הזאת הוא לזרוק שאלות ומחשבות לחלל האוויר ולאפשר לחניכים לחשוב, להתלבט, להרהר, להתווכח, ובעיקר להתבטא. גם אם נאמרים דברים שלדעתך אינם נכונים, עדיין חשוב להקשיב, לשמוע, ולא לרוץ מיד לעמדת השופט. ככל שתשמע יותר ותבין יותר את העמדות של כל אחד מהחניכים, יהיה לך קל יותר למצוא את הדרך לכל אחד מהם.

[- לגייס את החניכים לחשיבה.] לא במונחים של "בעיה" שצריך לפתור, אלא ממקום מעצים: לגשת לחניך שיש לך "דיבור" איתו, לקשקש איתו כרגיל, ואז לגלגל את השיחה לכיוון הזה ופשוט לשאול אותו: תגיד, בכלל מה דעתך? מעניין אותי לשמוע מה אתה חושב. בלי קשר לדעה הספציפית שלו, ולדעתך שלך על הדעה שלו, כשאתה שואל אתה מציב אותו בעמדה בעלת חשיבות, מה שמאפשר לו לראות את עצמו באור יותר אחראי. גם כאן חשוב בראש ובראשונה לשמוע, בין אם אתה מסכים ובין אם לא. לשאול שאלות הבהרה, להתעניין, להבין. אפשר גם לבדוק איתו אופציות: אם היינו מארגנים פעילות כזאת וכזאת – אתה חושב שהחבר´ה היו מתעניינים?

[לסיכום:] גם אם היה נוחת לידי ברגעים אלה איש בשורה ממימד אחר, והיה מכתיב לי את "הפתרון הנכון ביותר" להתמודדות שתיארת בשאלה, זה לא היה מסייע לך בפועל לפעול מעמדת המנהיגות שלך בקבוצה. כמנהיג, ובמיוחד בתנועת נוער (ולא בבית ספר לדוגמא), יש לך את האפשרות הייחודית לגרום לפתרונות ול"תשובות" לצוף מתוך הקבוצה, באמצעות החניכים, ולא להטיל אותם מבחוץ – פנימה. התהליך הזה מלווה בהרבה הקשבה סבלנית למגוון העמדות השונות והמשונות שעשויות להסתובב בראשי החניכים שלך, ובהתאם לכך לנקוט הכוונה עדינה באמצעות עשייה פרקטית (דיון על סרט, התנדבות משותפת, וכדו´).

ככל שהחניכים שלך יפנימו שאתה לא "שופט" אותם בכל רגע, ולא מנסה "ליישר" אותם לפי הסרגל האישי שלך, אלא מחפש יחד איתם את הפתרונות הטובים ביותר עבורם, מידת האמון שלהם בך תגדל, ומכאן ממילא היכולת שלך להשפיע (בין אם ברמה הקבוצתית ובין אם ברמה האישית) – תהיה משמעותית יותר. כמובן שלצד כל התהליך העדין הזה מחובתך להקפיד על הקווים האדומים ולשמור על המסגרת המתאימה לעקרונות הסניף (למשל בהקפדה על סגירת הסניף בשעה מסוימת).

בהצלחה!

אוהד

Ohadspt2@gmail.com