ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות: ותען להם מרים שירו לה' כי גאו גאה סוס ורוכבו רמה בים' (שמות, טו', כ'-כא').
פסוקים רבים נאמרו בשירת הים. מרים בשירתה בוחרת בפס' הלקוח מתחילת שירת הים ומשתמשת דווקא בו. מדוע? וכי לא היה ראוי לה לבחור בפסוק המבטא 'שיא' כגון 'ה' ימלוך לעולם ועד'.
הנצי"ב מוולוז'ין מסביר לגבי הפסוק 'וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה"(שמות, יד', לא') שהדבר שהתחדש לעם ישראל בקריעת ים סוף לא היה עצם קריעת הים וגם לא שהמצרים טבעו. עם ישראל כבר היה מלומד בניסים. החידוש שהיה בקריעת ים סוף היה עד כמה הקב"ה מדקדק לתת לכל אחד כשכר פעולותיו. רש"י (שמות, טו', ה') מציין שהיו מצרים שטבעו במהירות ולא התייסרו הרבה, 'צללו כעופרת', היו שטבעו 'כמו אבן' והיו שהתייסרו זמן רב, צפו וירדו כקש. כל אחד מהמצרים קיבל את עונשו כפי מה שמגיע לו, כפי מה שפעל והזדהה עם גזרות פרעה להרע לבני ישראל.
תובנה זו הביאה את עם ישראל ליראה, שכן גם איתם עתיד הוא לדקדק בהשגחה פרטית. עם ישראל ראה לא את הנס ולא את הצלתו, אלא את היד הגדולה של ה' לתת לכל אחד כשכר פעולותיו, ודבר זה גרם ליראת ה'.
גם מרים ראתה זאת, אבל היא ראתה עוד משהו, ולקחה את הדברים למקום אחר. 'סוס ורוכבו רמה בים' – אם הרוכב חטא, הסוס מה עשה? מדוע נענש הסוס?
כי הוא סייע! הוא היה שותף!
ולמדה מרים: אם לרעה הקב"ה מדקדק לתת לכל אחד כשכרו, ואם לרעה הקב"ה מדקדק ומעניש את המסייעים, על אחת כמה וכמה שנותן הקב"ה שכר לכל אחד כפי טובתו, וגם למי שמסייע.
שאל רב את רבי חייא – הנשים, שאינן מצוות בלימוד תורה, כיצד הן יכולות לזכות למעלת הלומד תורה?
ענה לו – שליחת בניהם ללמוד תורה, שליחת בעליהן ללמוד תורה והמתנתן (הכרוכה בויתורים) עד שבעליהן חוזרים. (על פי ברכות, יז.).
הדברים נכונים לכל מעגל סיוע ולכל מעשה. הרב זלמן מלמד אמר לנו פעמים רבות שכדאי להשקיע ולהאיר פנים לשמיניסט שנכנס לרגע לבית המדרש לבדוק את הישיבה, כי באם הוא יבחר ללמוד בישיבה (גם) בזכות אותה הארת פנים, הרי שתורתו ותורת כל זרעו תזקף (ברמה מסוימת) לזכות המסייע לו לבחור בדרך זו.
בהצלחה!
