ראש השנה הוא חג מיוחד
הוא החג היחיד, שגם בארץ ישראל חוגגים אותו פעמיים.
פעמיים תוקעים בשופר, פעמיים מתפללים מוסף עם 'מלכויות זכרונות ושופרות'.
יש כמובן סיבה ורקע הלכתי לכל הענין, אבל לא נכנס אליו עכשיו.
מה הרעיון ה[מחשבתי] שעומד מאחורי זה.
ראש השנה, הוא חג, אבל הוא גם יום דין. הוא יום [ה]דין.
וב[דין], ב[משפט] אין חכמות.
מה שמגיע מגיע.
(אגב, זה חשוב מאד 'מידת הדין'. אם המורים היו מרחמים ונותנים לכולנו 100 במבחן, אז לא היינו מתקדמים לשום מקום – חשבתם על זה?)
ואנחנו מגיעים לדין, אבל באמת [זה לא ילך ככה]
אין לנו שום סיכוי
אז אנחנו תוקעים בשופר.
ואנחנו מבקשים [חנינה].
יש דין, יש דיין, הכל טוב
אבל מותר לבקש [חנינה]. נכון?
לא מגיע לנו, אין לזה הצדקה, אבל בדיוק בשביל זה נועדה החנינה
ובדיוק בשביל זה אנחנו חוגגים שני ימים של ראש השנה ותוקעים בשופר
לזכור ולהיות מודעים לדין
וגם להיות מלאי הכרת תודה על אפשרות החנינה שהקב"ה נותן לנו.
שנזכה בע"ה לכתיבה וחתימה טובה לנו ולכל עם ישראל
(על פי דברים מאת הרב שלמה פישר שליט"א)
