שלום ותודה רבה,
אני בת עשרים וחצי ומרגישה רצון וצורך להתחתןולהקים משפחה. אני מרגישה בשלה לכך אבל כשאני נפגשת עם בחורים אני לא מצליחה לראות את עצמי מתחתנת איתם. אני יודעת שאין אדם מושלם ואין נסיך החלומות אבל בכל זאת בכל אחד יש משהו שבגללו אני פוסלת (לדוגמא היה אחד שהיה לי מאוד כיף איתו אבל הוא היה בראש מידי מקובע ופאנאט.. ולכן פסלתי ומצד שני היה אחד שבדעות התאים לי מאוד אבל לא היה לי כיף איתו…וכשהיה מישהו שגם היה לי כיף איתו וגם בשכל זה התאים- הוא לא רצה..)
אני פוחדת שיש בי מחסום מסוים, אני בחורה מאוד זורמת אבל בקטע הזה אני נתקעת.. (לא בהתנהגות שלי איתם אלא במחשבה)
מה עלי לעשות? יכול להיות ששיטת הדיטים לא מתאימה לי אבל..אין משהו אחר..
אני לא רוצה לפסול על דברים קטנים אבל בינתיים כל אלו שפסלתי אותם באמת לא ראיתי אותם חיים איתי…
אשמח מאוד לעזרה ושוב תודה.
שלום אפרת!
השאלה שלך אופיינית מאד להרבה בנות בגיל שלך. התהליך המתמשך של בירור, גורם כשלעצמו ל"היתקע". קשה כל פעם לנסות מחדש קשר, להיפגש, לדבר, לחשוב, לחלום ואחר כך להתאכזב. כל התקופה הזאת היא קשה ומתוחה.
מצד אחד – את מספיק צעירה עדיין לחפש בחור שממש כפי שאת חולמת. מצד שני – צריך להיזהר לא להיכנס לאשליות של "האדם המושלם" כי אין כזה. ויותר מכך – את גם ודאי אינך מושלמת. וכמו שאת רוצה שיאהבו אותך ללא השלמות – כך עליך לצפות מאחרים…
נקודה נוספת שחשוב שתבררי לעצמך – אחרי כמה פגישות את פוסלת – אחת או חמש? האם את נותנת הזדמנות אמיתית להכיר את האדם מולך , או שלאחר פגישה אחת כבר "חותכת"? אם את מסיימת קשר לאחר כמה פגישות – אז היית רצינית ולא סתם פסלת על דברים קטנים, כי זה הגיוני להחליט שהוא לא מתאים. אבל אם אחרי פגישה אחת החלטת "שאת לא רואה חיים אתו" – זו החלטה שטחית ופוגעת, כיון שלא הכרת את האדם בצורה רצינית, וכמו שלא היית רוצה שיפסלו אותך על דברים קטנים – כך אל תעשי לאחרים…
"הוה דן את כל האדם…" – יש לראות את כל האדם , עם היתרונות והחסרונות, המעלות והמגרעות, ורק כך אפשר לדון עד כמה מתאים.
ובע"ה עוד תמצאי את הבחור שתראי חיים אתו.
נעמי.
shachor@actcom.com
