האם האישה פחות רוחנית מהאיש?

שלום וברכה.
העלית נושא מאוד מעניין ומרתק כשלומדים אותו בפנים. לפני שנפתח את המקורות, אני רוצה להקדים שכל מה שנכתוב מתייחס ל[נטיות הכלליות] של איש ואשה. בכל איש יש גם חלק באישיות שהוא "אשה", ובכל אשה יש חלק באישיות שהוא "איש". אצל כל אחד המינונים משתנים, ולכן אין להבין את הדברים בצורה של שחור לבן.

את הדברים שכתבת מצאתי במהר"ל בספר 'באר הגולה', לקראת סוף הבאר הראשון. וזו לשונו שם: "החטא שהאדם חוטא הוא בא לאדם מצד החומר בלבד, כי מצד הצורה אין חטא כלל, ואלמלא לא היה החומר היה האדם קדוש וטהור מן החטא רק כי ההעדר דבר בחומר. ודבר זה מבואר לכל, [כי החטא הראשון היה בא מן האשה שהיא חמרית בערך האיש שהוא נחשב כמו צורה]".

כדי להבין טוב את הדברים הייתי רוצה להעתיק דברים נוספים שכתב המהר"ל, שנראים במבט ראשון סותרים את דברי המהר"ל הקודמים. המהר"ל מתייחס לדברי חז"ל (ברכות יז עמוד א) על הפסוק "נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי", הגמרא שואלת במה נשים זכו יותר מהגברים שגדולה הבטחה שהבטיחן יותר מן האנשים? עונה הגמרא בכך שמביאות את בניהן לבית המדרש, ושולחות את בעליהן ללמוד תורה, ומחכות לבעליהן עד שישובו מבית המדרש. שואל המהר"ל, כיצד יתכן שמי שעושה את העיקר – לומד תורה בפועל – זוכה לפחות שכר, והאשה – זוכה לדרגה גבוהה יותר של קרבה לה'? מבאר המהר"ל שהאיש מצד טבעו רחוק יותר מהתורה, ולכן הוא צריך מאמצים גדולים לקנות אותה, ולעומתו האשה קרובה לתורה מצד תכונתה הטבעית, ולכן במאמץ קל היא מתחברת ומתקשרת אל התורה. המהר"ל שם קצת מאריך, ואעתיק חלק מדבריו: "כי האיש במה שהוא גבר איננו בעל שאנן והשקט מצד התגברותו והתפעלו, בכן אינם מוכנים גם כן כל כך אל השאנן והמנוחה הוא העולם הבא שהוא המנוחה בעצמו. אבל הנשים ראויים ומוכנים לה מצד עצמם שאינם בני פעולה והתעוררות מצד עצם בריאתן, לפיכך גדולה ההבטחה שהבטיחן הקב"ה יותר מן האנשים מצד השאנן ושלוה אשר המה מוכנים לו כי זהו חלק הנשים וראויות לזה ביותר, ובמעט הסיוע שמסייעים לתורה שכרם גדול מאד כאשר כבר הם מוכנים אל השאנן, [וכל המוכן לדבר מה בנקל ישיגו מצד תכונתו]. אבל האנשים צריכים מצד זה שיהיו עמלים וטורחים בתורה מבלי מנוח לילה ויום…" המהר"ל כותב כאן בדיוק מה שכתבת, שהאשה קרובה יותר לה', ולכן היא יותר רוחנית בטבעה. כך גם מסביר ספר הזוהר מדוע הנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, שהמעלה הרוחנית הנקנית על ידי מצוות אלו – טבועה כבר באשה גם בלי פעולות מעשיות.

[אז איך הדברים מתיישבים יחד?] האשה חומרית יותר, או שדוקא היא קרובה יותר אל ה'?
אענה על כך על פי מה שהבנתי מעיון בדברי המהר"ל בשני המקומות, ובמקומות נוספים.

נמשיל משל. מלאכים ובני אדם – מי גדול יותר? נחלקו בדבר גדולי ישראל, ובישיבה למדתי שאלו ואלו דברי אלוקים חיים. בשתי הדעות יש נקודת אמת.
מצד אחד, האדם הוא חומרי יותר, ומצד זה ברור שהמלאך קרוב יותר לה'.
מצד שני, תכונת החומריות של האדם היא זו המאפשרת לו קרבה גדולה יותר לקב"ה. המלאך הוא קבוע, אינו משתנה. האדם מוכן יותר לקבל שינויים, להיפתח, יש לו כלי קיבול לקליטת השפע האלוקי, ודוקא משום כך יש לו הכנה להיות במדרגה גבוהה מאוד שהמלאך אינו יכול להגיע אליה. האדם נברא בצלם אלוקים, יש לו הידמות מוחלטת לבוראו (כמובן, לא לעצמותו של ה' אלא לגילוייו בעולם), לעומת המלאך שאינו יכול לעשות שתי שליחויות – יש לו עניין רוחני אחד, וזהו. המלאכים נקראים עומדים, לעומת האדם שנקרא מהלך.
דוקא זה שלאדם יש משיכה לחומר – מראה את מעלתו, שהוא גם יכול לרומם את החומר, להאיר את האור האלוקי בתוך העולם הזה. המלאך נמצא בשמים, אם יהיה לו פעם אחת ניסיון קטן של יצר הרע – הוא לא יעמוד בו, אין לו את העוצמות הנדרשות לכך. המלאך רוחני, ואילו האדם מוריד את הרוחניות לעולם הזה, מקדש את החומר, ולשם כך נדרשים כוחות גדולים מאוד.
אז האשה היא מלאך והאיש אדם? כמובן שכל זה משל, וכולנו בני אדם… [העיקרון הזה נכון גם לגבי היחס בין איש לאשה]. בתוך עולם בני האדם, יש נטיות לכאן ולכאן. לאשה יש נטייה לענייני החומר, שאינה קיימת אצל איש. קשה להכחיש את המציאות, שלנשים איכפת מתכשיטים ובגדים הרבה יותר מלאנשים. זה לא חיסרון חלילה – זה נובע מכך שהן מחוברות יותר אל העולם הזה, ולכך יש תפקיד חשוב כמו שכתבנו ועוד נכתוב. מצד שני, קשה להכחיש את המציאות שבדרך כלל לאשה ברור הרבה יותר בקלות שחשוב ללמוד תורה ולהתפלל, מאשר לאיש שצריך הרבה פעמים עשרות שעות כדי להבין את זה. כמי שראה למעלה מאלף שאלות של בני נוער מ"חברים מקשיבים", אני יכול להעיד על כך שבנות שואלות הרבה יותר מבנים איך להיות קרובים יותר לה', וכנראה הסיבה לכך אינה שלבנות יש יותר בעיות רוחניות, אלא שלהן הקשר עם ה' נמצא יותר במודעות, יותר איכפת להן ממנו. הקשר עם הקב"ה הוא יותר חי וטבעי, וגם אם האשה לא תלמד כל כך תורה – היא מרגישה את קרבת אלוקים. מה שהאיש צריך ללמוד בשכל, מהווה חלק מהאישיות של האשה.
שתי התכונות האלה הם שני צדדים של אותה מטבע. מי שקרוב יותר לענייני העולם הזה – יש לו גם עוצמות רוחניות גדולות יותר שבעזרתן הוא יכול להאיר אותו, ומצד שני הוא צריך יותר להיזהר שלא לחטוא.

נראה את הדברים דרך פרק ב' בספר בראשית.

התורה מתארת את יצירת האדם – "עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים". ומצד שני את יצירת האשה – "ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה ויבן…לאשה".
נשאלת השאלה מדוע הקב"ה היה צריך לקחת חלק מן האדם, החסר לו דבר בעולמו? הרי יכל באותה מידה שיצר את האדם ליצור אישה מן האדמה, ולנפוח בה רוח חיים.
בהמשך מתואר מעשה הנחש המסית לאכול מפרי העץ. חז"ל אמרו שמטרתו היתה להחטיא את האדם, בכדי שיקח את חוה. אם כן נשאלת עוד שאלה מדוע פנה דוקא לאישה ולא לאדם? וכן לאחר שהצליח "להפיל" את האשה מדוע שלא יפעל באותה דרך להחטיא את האדם? מדוע האישה היא הפונה אל האדם?

כנראה שהתורה רצתה ללמד אותנו ענין מהותי בהבדלים בין האדם לאשה.
האדם נברא משני חלקים: חומר, ורוח. יש בו שני מאפיינים חזקים ושלמים, המשיכה הגשמית החזקה, והמשיכה הרוחנית העליונה. ניתן לראות כיצד באים הדברים לידי ביטוי בעולם: משיכה חומרית – התיעוב הכי גדול, וחוסר הרגש המשווע הכי מחפיר שהיה בעולם נעשה ע"י גבר (רצח בעינויים, מחשבות הזדון הגדולות בעולם נעשו ע"י גברים, ועוד דברים נוראים שלא נכתוב כאן). אשה אינה מסוגלת לפעול במימד כל כך מזעזע כמו הגבר. תפקיד רוחני – אין לנו גדול בנביאות ממשה, ואם נשווה את מספר הנביאים לעומת מספר הנביאות הרי שההבדל ברור.
לעומת זאת, האשה נלקחה מהאדם, מצלעו. אם נתבונן יותר לעומק נבין שבעצם האשה היא השילוב של הרוח והחומר. האדם הוא שני חלקים שהורכבו לאחד, והאשה היא חלק אחד במהותו. ניתן לראות כיצד הדבר בא לידי ביטוי בכך שיכולת האשה לחבר בין הרוחניות והגשמיות היא יותר עליונה משל הגבר. לנשים יש יותר חוש לסדר דברים, לעצב, לחנך, ועוד.

יצירת האשה דוקא מהאדם היא בגלל שזוהי המטרה, ליצור את המציאות של השילוב המהותי של הרוחניות והגשמיות.
הנחש פונה דוקא אל האישה משום שבגן עדן אדם וחוה היו בשיא שלמותם. אם היה הנחש פונה אל האדם האדם לא היה מתיחס אליו כלל, כי האדם היה בשיאו ברוחניות. ולכן הוא פונה אל האישה שענינה דוקא החיבור, ולכן היא תתיחס אליו. ולאחר שהאשה חוטאת, היא זו שפונה אל האדם כי רק לה יש את יכולת החיבור.
האשה קרובה לרוחניות באופן טבעי, וממילא אין לה צורך להתעלות ברוחניות עד כדי התבטלות מוחלטת מהעולם הזה, לכן היא פטורה מלימוד תורה, היא ממילא קרובה אל התורה ולכן לא בלימוד תורה היא תגיע לשיא יעודה. יעודה הוא החיבור, הבעל מביא את הרוחניות הביתה מתוקף בריאתו עם היכולת העליונה לענין זה, והאשה מבססת אותה בבית.
במהלך ההיסטוריה הנשים הם אלו שאיזנו את המציאות הרוחנית בעם. וזאת משום שבמציאויות המקולקלות הגדולות הנשים לא נפלו כמו הגברים, ולכן יכלו לראות את ההמשך והחיות של העם, ולחברם לאמת העליונה.

[לסיכום:]
האיש והאשה נבראו שניהם בצלם אלוקים, יש בהם הרבה מן המשותף כבני אדם עם שכל, רגש, בחירה חופשית ועוד. יחד עם זאת, באופן כללי ישנם דגשים שונים באיש ובאשה, שוני שנובע משוני בתהליך יצירתם, ומתוך כך בתפקידם. לאיש יש יתרונות, ולאשה יש יתרונות. אי אפשר להגיע לשלמות ללא אחד החלקים. מיותר לשאול מי יותר חשוב, כי התשובה היא שאין יחוס בנקודות השוני ביניהם, שמתוכו נגיד מי חשוב (זה כמו לשאול מי יותר גדול, השולחן או הצבע הירוק. או מי יותר חשוב, המוח או הלב).

בתקווה שהדברים הוסברו טוב,
וראי גם קישורים:
קישור לשיעור נרחב העוסק בהשקפת היהדות על איש, האשה וההבדלים ביניהם:
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=8