אני נשואה צעירה.
אני עובדת עם יהודי חשוב שנחשב לירא שמים ולמחנך של רבים ונערץ על גדולים וקטנים,
אבל פעמים רבות אני מרגישה שהוא אינו נוהג כלפי בצניעות ראויה.
הוא מחמיא לי הרבה על המראה שלי, שואל אותי שאלות על חיי המשפחת שלי, ומספר לי על שלו.
ואפילו לעיתים כאילו במקרה קצת נוגע בי.
אני לא יודעת אם אני מדמיינת את כל זה, ואני מתביישת לדבר על זה כי בטוח שכולם ישללו את מה שאני אומרת מאחר והוא כל כך נחשב ונערץ. מצד שני- אני מרגישה מאוד לא נוח. והרבה פעמים ממש מרגישה חוטאת.
מה עושים?
שלום לך שואלת יקרה,
אני מלאת הערכה על האומץ שאזרת לשתף ולהתייעץ בנושא רגיש ואישי כל כך. יותר מזה, אני מכבדת ומעריכה אותך על הרגישות שלך לתשומת לב והתייחסות לסוגיה שלרבים נוח להתעלם ממנה, רגישות המעידה על עוצמת עולם פנימי של עדינות וצניעות.
עבודה במסגרת מעורבת – גברים נשים, עשויה להיות מורכבת ומעוררת קשיים כשלעצמה, ועוד יותר מכך, כאשר נוצרת מערכת יחסים פתוחה, של הווי משותף שהגבולות החדים מיטשטשים בה. מערכת שכזו, שתיארת במכתבך, היא מבלבלת ביותר: מחד – יש בה משהו מקרב, מחמיא, ומוסיף ´טעם´ לשעות העבודה, אבל מאידך – היא מאוד לא נעימה, היא חודרנית, וכפי שכתבת – היא ממלאת בייסורי מצפון. נוח פעמים רבות להישאב לתוך מערכת יחסים כזאת, עם כל המחירים הגבוהים שהיא גובה, משום הפיתויים שהיא מציעה, הסקרנות, הקרבה, התחושה שאנחנו נחשבים ורצויים וכו´.
ואת – בפנייתך ובשאלתך בחרת בדרך אחרת. בדרך מתמודדת, נחושה ואמיתית, ששומרת על אחד מהערכים הקיומיים ביותר בעם-ישראל, השמירה על הצניעות ועל טהרת התא המשפחתי.
בשל הבלבול והמורכבות במערכת היחסים הזו, התשובה והתגובה לה צריכות להיות [אחת וחד משמעית]. אף אם אינך בטוחה שהמציאות היא מציאות אמיתית של חוסר צניעות, בחושייך הרגישים את מזהה מצב שאינו מתאים ונעים לך כאישה, [ואין אמיתי מזה]. גם אם היחסים הללו נמצאים בתחום אפור, שאין בו איסורים של ממש, הרי שעצם העובדה שהתייחסות מסוימת אינה נעימה לך ויותר מכך – גורמת לך להרגיש ´חוטאת´, היא כבר סיבה מוצדקת ביותר לשים לדברים סוף [באופן מיידי וחד משמעי], גם אם לא נראה שיתפתחו מעשים נוספים מתוך העניין. האמיני להרגשותייך. מיתרי נפשך העדינים יודעים לקלוט מצב שלא נעים לך ולא מתאים לך. הם מגיבים לכך, ואת מזהה ומרגישה את זה.
[ומה ניתן לעשות? כיצד לשדר באופן שאינו משתמע לשני פנים שהדברים אינם מתאימים לך?]
נסי להגיב במילים ברורות לאירועים מהסוג שמנית. כאשר קורה אירוע שכזה, הבהירי לעובד שהדברים אינם לרוחך ושאת מבקשת שהם יפסקו. [לא כדאי להרחיב במילים]. הרחבה בעניין – על רגשותייך, מחשבותייך, קשייך, דעותייך* מאפשרת, למעשה, פתיחות נוספת ביניכם. כדאי להימנע מכך. [התגובה צריכה להיות קצרה, ברורה, אסרטיבית וחד משמעית].
למשל:
בפעם הבאה שתישאלי אודות חייך הפרטיים, אמרי מייד, בצורה בהירה, שלא נעים לך לדבר או לספר על משפחתך בתחומים שאינם קשורים לעבודה, ואת מבקשת שלא להמשיך בכך.
בפעם הבאה שהוא יספר על משפחתו שלו, נסי לומר בבירור שלא נעים לך להשתתף בדיון על משפחתו, בתחום שאינו קשור לעבודה, ואת מבקשת להפסיק.
חשוב לזכור שאין לאפשר לו לפתח דיון על עצם הנושא: כלומר: "למה לא נעים לך לדבר על זה, זה בסדר, וכדומה". יש לחזור על אותו משפט "לא נעים לי לדבר על זה" ולעזוב את החדר.
זה מצריך הרבה אומץ לב, אבל אני בטוחה שתרגישי הרבה יותר טוב אח"כ. בדרך פעולה זו את אינך מאשימה אותו חזיתית (וכך אין לך לחשוש ממצב שבו את רק ´מדמיינת´) ומאידך, את אומרת את האמת שלך בצורה ישירה וגלויה: [זה לא נעים ואני מבקשת להפסיק, החל מעכשיו].
[זכותך וחובתך] לפעול ולא להשלים עם המצב: לטובתך ולטובת המשפחה שאת מתחילה לבנות, ולמען האמת, גם לטובתו. תהינה גדלותו בתורה והערכתם של אחרים כלפיו אשר תהינה, [זכותך] להרגיש נעים, נכון ומתאים בכל מסגרת, ובכלל זה במסגרת עבודתך.
אם את מרגישה שהצעתנו אינה מעשית, אינה עולה יפה או שאינה מתאימה לך, פני אלינו שוב, וננסה אולי להתחבר להתייעצות טלפונית עם מישהי באופן אנונימי, כמובן.
חשוב לי להוסיף שאם ישנם דברים נוספים שמתרחשים, שהם פסולים בוודאות ורק לא העזת לכתוב, עליך להתלונן באופן מיידי. אם תצטרכי סיוע גם בזה, נוכל לסייע לך. זה חשוב לנו, זה חשוב כל-כך לך.
חזקי ואמצי. אל תמשיכי להיגרר למקום שלא מתאים לך. סמכי על תחושותיך – מקורן אמיתי וטהור. ואת – בדרך הנכונה. נדרשים ממך כעת הרבה אומץ ונחישות כדי לעשות את הצעד הבא, ואני מחזקת את ידייך ומקווה בכל לב להצלחתך.
אנחנו כאן, בשבילך, אם תרגישי צורך לשאול ולברר יותר, או לשתף בהמשך.
בהצלחה. בהצלחה. בעז"ה!
עינת, חברים מקשיבים
(הערה: בכתיבת התשובה אלייך התייעצתי עם הרב יונה גודמן, ואני מודה לו על עזרתו).
