תמיד תהיתי, אם וכאשר כשבית המקדש יבנה בע"ה, במהרה בימינו.. האם הוא יהיה יותר קטע של המחשבים, והטכנולוגיה, ז"א מותאם אלינו, ולדורנו? או שמא יהיה כמו בימי קדם? אני יודעת שיותר כדאי להתעסק בקירוב הלבבות, ובניית בית המקדש, ואני אכן עובדת על עצמי.. אבל, רציתי לדעת.. (למרות שאני מניחה שלא בטוח שתהיה לכם תשובה..) תודה רבה… אני.
שלום אני. מה שלומך? עדיין עובדת על עצמך? אתייחס לשאלתך, קודם ברמה הכללית ואח"כ יותר ספציפית.
הקב"ה נתן לנו מתנה נפלאה והיא המוח. האדם נבדל מהבהמה ביכולת השכלית הגבוהה שיש לו. מכוח זה, האדם יוצא לעולם, מפתח ומעלה אותו. לא רק שאינני רואה בקידמה המדעית-טכנולוגית, בעיה בקשר שבין האדם לקב"ה, אלא להיפך, הקדמה המדעית-טכנולוגית יכולה רק לעלות ולהעצים את הקשר שבין האדם לקב"ה. אם נתן לנו הקב"ה מוח, כנראה שרצה שנשתמש בו. בהקשר זה, אני רוצה להזכיר מדרש אליהו זוטא (מהדורת איש שלום, פרשה ב', ד"ה פעם אחת הייתי):
"פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאני אדם אחד, ובא אלי בדרך מינות, ויש בו מקרא ואין בו משנה, אמר לי, מקרא ניתן לנו מהר סיני, משנה לא ניתן לנו מהר סיני, ואמרתי לו, בני, והלא מקרא ומשנה מפי הגבורה נאמרו, ומה בין מקרא למשנה, משלו משל, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו שני עבדים, והיה אוהבן אהבה גמורה, ונתן לזה קב חיטין ולזה קב חיטין, לזה אגודה של פשתן ולזה אגודה של פשתן, הפקח שבהן מה עשה, נטל את הפשתן וארגו מפה, ונטל את החיטין ועשאן סולת, ביררה טחנה, ולשה ואפה, וסידרה על גבי השלחן, ופרס עליה מפה, והניחה עד שלא בא המלך, והטפש שבהן לא עשה ולא כלום, לימים בא המלך בתוך ביתו ואמר להן, בניי, הביאו לי מה שנתתי לכם, אחד הוציא את [פת] הסולת על גבי השלחן ומפה פרוסה עליו, ואחד הוציא את החיטין בקופה, ואגודה של פשתן עליהן, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה…"
מדרש זה אמור על היחס שבין תורה שבכתב לתורה שבעל פה ובכל זאת, אני מאמץ אותו בשביל להראות לך שהקב"ה דורש פיתוח ושכלול ולא "במקום דרוך".
נתקדם. אחרי שהבעתי את עניות דעתי ביחס לקדמה והשכלול המדעי-טכנולוגי, נראה שתשובתי לשאלתך הספציפית, ברורה מאליה. לכשיבנה בית המקדש, במהרה בימנו, אופיו הטכני בלבד ישתנה. זה כמובן, על פי המסורת ההלכתית. אסביר יותר: ברמה העקרונית, אין בעיה מהותית בשכלול האמצעים בבית המקדש אלא, שהדברים צריכים להיות תואמים את ההלכה שנקבעה במרוצת הדורות, מהזמן שעמד בית המקדש ברב תפארתו עד ימנו אלה. בעז"ה, כשתוקם הסנהדרין, דברים רבים ישתנו. אנו חיים במציאות שונה מהמציאות בה חיו אבותנו. אין אני מתכוון לרפורמה, חס ושלום, אלא התייחסות אמיתית, על פי שקולים הלכתיים. לדוגמה: אני לא חושב שתהיה בעיה להכניס מזגן לבית המקדש. מן העבר השני, ברור שאי אפשר לשנות את צורת הכלים או הבגדים. כל מקרה דורש דיון לגופו, כאשר מאמצים את המדע והקדמה מתוך עיניים הלכתיות.
מסוף דברייך, אני מסיק שקיים קשר בל ינתק בין הצפייה לקירוב לבבות ובניית בית המקדש, לבין החשיבה שבית המקדש קדום. האם את מתנצלת? את פוחדת להודות שבית המקדש קצת פרימיטיבי? אני מציין את התרשמותי הבלעדית מדברייך. אם אכן אני צודק בהתרשמותי, הרי תשובתי לעיל נותנת תשובה למצוקתך הנפשית. כל העולם הדתי ובכלל זה בית המקדש, משתפר ומתעלה עם הזמן ועם השנים. היופי ביהדות הוא שהיא מתאימה לכל דור ולכל זמן ומשום שהיא משמרת עקרונות מוסר, משפט וחסד. כמובן, לא "התאמה" שמשמעותה היא ביטול עבודת ה' והפיכתה לעבודת האדם, כמו אצל הרפורמים, אלא התאמה שמשמעותה נאמנות מוחלטת לכל פרטי ההלכה ויחד עם זה לקיחת כל דבר טוב שמתחדש.
לסיום: אני שמחתי לענות על שאלתך. מקווה שעניתי לך ואשמח לשמוע עוד אם תרצי.
"וידעו הגוים כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם" (יחזקאל לז, כח)
בצפייה לבניית ביהמ"ק, במהרה בימנו, אני – אמיר.
