האם יש היתר ללמוד ולא להילחם?

שלום רב.
לסעיף א' התשובה פשוטה –בהחלט כן. כמובן, אני לא פוסק הלכה אלא כותב על פי מה שלמדתי מרבותי – יש במצב היום גם מלחמת מצווה של הצלת ישראל מיד צר, וגם של כיבוש ארץ ישראל.
וממילא השאלה השניה היא שאלה נכונה מאוד מאוד, וחשובה מאוד מאוד (בדרך אגב: מה זה 'שאלה נכונה', הרי יש לה תשובה? שאלה נכונה היא שאלה שיש לה בסיס נכון, שהיא יוצאת מנקודת הנחה נכונה, גם אם יש נקודות נכונות נוספות המשלימות את התמונה).
שאלה כבדת משקל ומרכזית מסוג זה, יש לדמות לדעתי לשאלה מרכזית בהלכות שבת, שבה לא כל אחד פוסק הלכה לפי מה שנראה לו, אלא הוא שואל בענווה את רבותיו. כמובן שבנוסף למסקנה המעשית, מותר ואפילו רצוי להבין את הטעם.

עד כמה שידוע לי, יש בעניין זה כמה דעות בתוך רבני הציונות הדתית. למשל, ב"תחומין" כרך י' מופיעים שני מאמרים בנושא, האחד עוסק בנחיצותן של ישיבות ההסדר והשני בנחיצותן של הישיבות הגבוהות.
לפי הדרכת הרב צבי יהודה זצ"ל, [גם לתלמידי חכמים אין פטור ממלחמת מצווה, וכל ההיתר שיש הוא לדחות את הגיוס]. כל זאת מתוך ראיה כלל ישראלית, שאם כולם יתגייסו בגיל 18 עם ישראל יאבד את כל חוט השדרה הרוחני.
תחשוב איך יראה עם ישראל אם הוא היה מושפע רק מהתרבות המערבית, ולא יונק טל חיים מרבני ישראל, אשר מנסים להשיב את עם ישראל לתרבותו המקורית, האמיתית, תרבות של עבודת ה' שלמה בכל מובניה (ואכמ"ל…)
לא רק מי שמתכנן להיות מורה הוראה מועיל לעם ישראל בלימוד התורה, יש גם חשיבות לקדש את חיי המעשה ולהאירם באור של תורה, ולכן יש גם מסגרת של ישיבת הסדר, שאמנם מקצרת את תקופת השירות הצבאי, אבל היא מאוד חיונית לעם ישראל כולו.
אצל יחידי יחידים, התרומה שלהם לעם ישראל תהיה הרבה יותר גדולה אם ישבו וילמדו הרבה שנים טובות.
העיקרון זה מקובל ומובן לא רק ביחס ללימוד תורה. גם בזמן מלחמת מצווה העם צריך רופאים ומהנדסים, למשל!

[כל זה חייב להיעשות מתוך הסכמה כלל ישראלית] (המעוגנת בחוק), כי הצבא הוא עניין כלל ישראלי והמצווה מוטלת בראש ובראשונה על הציבור, ולכן צריך שהציבור עצמו יסכים שתהיה קבוצה שלומדת תורה, מתוך הכרה בערך הדבר. כאמור, הסכמה כזו מעוגנת בחוקי המדינה – כשם שגם את תקופת השירות קובעת המדינה (=הציבור).
יחד עם זאת יש כמה גוונים בין רבני הציונות הדתית ביחס לשאלה היכן בדיוק עובר קו הגבול האידיאלי. נראה לי שהויכוח אינו כל כך חריף, כלומר כולם מסכימים שיש כאלה שמתאים שרק ילמדו וכולם מסכימים שיש כאלה שמתאים שיתרכזו בשירות הצבאי. השאלה היא להיכן לשייך את האדם הממוצע, וכמו שכתבת כל אחד צריך לעשות לו רב בנושאים אלו.
כל אדם חייב להיות אמיתי עם עצמו בעניין הזה, לנצל כראוי את זמנו כאשר הוא לומד בישיבה, ולהרגיש שהוא בסיירת מובחרת, שחבריה אינם מבזבזים את זמנם. ברוך ה', הרוב המוחלט של תלמידי הישיבות לומדים כראוי ולא מתבטלים.

כמובן – מלבד העניין הכללי של תרומה למדינה – תמיד טוב להתמלא בעוצמות רוחניות לפני השירות הצבאי, ויש על כך תשובה מפורטת יותר:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=24744
ותשובה נוספת שהגוון שלה קצת שונה מהתשובה שכתבתי:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=33068

יש גם חוברת של הרב נריה זצ"ל שדן בנושא בהרחבה, אבל היא אינה לפני כרגע ואיני זוכר את שמה (נדמה לי ש"גיוס בני הישיבות")
כל טוב
יעקב, חברים מקשיבים.
yaakov@kipa.co.il