האם מותר להתגייס לצבא בימינו?

שלום.
את שואלת שאלות טובות והלואי שירבו הרוצים לברר את הענינים החשובים הללו. אנסה לענות על סעיפי שאלתך ע"פ הסדר.
א׳‏. המקור לכך שדיני מלחמה נוהגים היום הוא אותו מקור שהיה לפני 100 שנה ולפני 2000 שנה. מה השתנה? האם צריך לחפש מקור לכך שצריך להניח תפילין גם היום? מדוע שיהיה הבדל בין מצוות שנהגו לפני אלפיים שנה למצוות שנוהגות היום? התורה לא משתנה, ומה שהיה נכון בעבר נכון גם עכשיו. הרמב"ם פסק בהלכות מלכים ומלחמותיהם את דיני המלחמה, והוא לא חילק בין הזמנים והדורות השונים. מה שהיה מוגדר בתור מלחמת מצוה בעבר, מוגדר גם היום. "עזרת ישראל מכל צר שבא עליהם" (רמב"ם, הלכות מלכים פרק ה' הלכה א') זוהי הגדרה מוחלטת של מלחמת מצוה ואין שום שינוי. השינוי יכול להיות במציאות, כלומר בזמן שאף צר לא בא להילחם איתנו, אז אין מלחמת מצוה. אך המציאות היום היא שיש הרבה הקמים עלינו לכלותנו ולכן אנו נמצאים כיום במצב של מלחמת מצווה לפי הרמב"ם. בהתאם להגדרה שלא משתנה, גם ההלכות לא משתנות. אם אנו נמצאים במלחמת מצווה, כל ההלכות הכתובות בנוגע אליה שייכות גם היום.

ב׳‏. את צודקת שהמצב האידיאלי הוא שאנשים יראי שמים יעמדו בראש התפקידים הציבוריים בעם ישראל. אם היתה היכולת בידינו היום, היינו ממנים אך ורק אנשים כאלו. אך לצערנו יש עוד דרך ארוכה עד שהעם כולו יתפכח, ועלינו להתמודד עם המצב הנתון. נכון שלכתחילה יש למנות יראי שמים, אך בדיעבד אם מינו אדם שאינו כזה, יש לו את כל התוקף ויכולת ההכרעה ולא בטלה הנהגתו. דוגמא לכך ניתן למצוא אצל המלך אחאב שנקרא ע"י אליהו "עוכר ישראל", הוא היה מלך רשע שיראת השמים שלו היתה ממנו והלאה, אך עובדה זו לא מנעה את אליהו מלרוץ לפני מרכבתו כדי לחלוק כבוד למלכותו (מלכים א' י"ח, זבחים קב.). תוספות בסנהדרין (דף כ:) שואלים מדוע נענש אחאב על לקיחת שדה נבות, הרי מותר למלך לקחת את שדות עמו? התוספות עונים שם 6 (!) תירוצים שונים, וביניהם לא מופיע תירוץ שאומר שמלך ללא יראת שמים אינו מלך. אם עובדה זו היתה נכונה לא היו נמנעים התוס' להביא תירוץ פשוט זה, שהרי כשתוס' מביאים ששה תירוצים זה אומר שהם הביאו את כל האפשרויות ולא הסתפקו בתירוץ אחד או שנים, וכל שכן שתירוץ זה הוא בסיסי ביותר אם היה נכון. משתמע מכך שאין זה נכון, ומלך ללא יראת שמים נשאר מלך ויש לו את כל הסמכויות שיש למלך רגיל. אחת הסמכויות העיקריות שיש למלך היא להוציא את העם למלחמה (רמב"ם הלכות מלכים פרק ה' הלכות א'-ב').

ג׳‏. אמרנו בסעיף הקודם שיש רשות למלך להוציא את חייליו למלחמה, ומכיוון שאין צל של ספק שמלחמה היא מקום סכנה, מוכח שיש רשות למלך להכניס את חייליו למקום סכנה. אך מי אמר שגם לממשלה יש סמכות כזו? כדי להסביר שדין זה חל גם לגבי הממשלה נצטרך להביא ראיות לכך שלממשלה יש דין מלכות. צד אחד לדין זה הוא מההלכה המופיעה במסכת נדרים (דף כח:): "דינא דמלכותא דינא". מה ששלטון העם מחליט מקבל סמכות הלכתית של מלך. אכן ישנם אחרונים שפוסקים שהממשלה יכולה להוציא למלחמת מצוה מצד דינא דמלכותא דינא (תחומין כרך ט' ועוד). אך הלכה זו לא מוסכמת על כל הראשונים לגבי ארץ ישראל. הר"ן פוסק (נדרים שם) שדין זה נאמר רק לגבי מלכי עכו"ם בחו"ל, שיכולים לומר: "קיימו גזרותיי, אם לא – צאו מארצי!", אך בארץ ישראל אין סמכות למלך לגרש אף אחד, שהרי היא אינה שלו והקב"ה ציווה אותנו לשבת בה. למרות זאת, רוב הפוסקים הכריעו שגם בארץ ישראל אומרים "דינא דמלכותא דינא". אך התשובה העיקרית לשאלה זו נעוצה בתשובתו של מרן הרב קוק זצ"ל ב"משפט כהן" (תשובה קמ"ד) הפוסק ש"בזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם גם כן מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכויות של המשפטים לידי האומה בכללה. וביחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל – דין מלך יש לו לענין כמה משפטי המלוכה וביחוד למה שנוגע להנהגת הכלל". כלומר במצב הנתון שלנו שאין לנו מלך, אם העם קבע שתהיה מנהיגות שתנהיג את העם כולו, בזאת העביר העם את סמכויותיו למנהיגות שהעמיד, שהיא ממשלת ישראל כיום, הנבחרה בצורה דמוקרטית ע"י העם. מכיוון שיש לממשלה דיני מלוכה ובמיוחד כאלו הנוגעים להנהגת הכלל, יש לה את הסמכות להוציא את הצבא למלחמה.

ד׳‏. לגבי עצם השאלה, יש לדייק קצת יותר. קודם כל, חובת הגיוס על פי התורה היא לאו דוקא עד גיל 60. אמנם האברבנאל וספורנו סוברים כך (תחילת פרשת במדבר), אך אין לזה מקור מפורש בתורה. בילקוט שמעוני (פרשת שופטים), לדוגמא, מופיע דוקא הגיל ארבעים בתור גיל "שחרור". הרמב"ם לא פסק גיל מקסימלי כלל. היוצא מדברינו שאותו גורם שיש לו את הסמכות לגייס, יכול להחליט עד איזה גיל הוא מוכן לגייס. הצבא לא מעוניין לגייס חיילים מבוגרים ודוחה את בקשותיהם להתגייס. אפילו חיילי מילואים משוחררים בסביבות גיל הארבעים וחמש, קל וחומר שלא מגוייסים לשירות סדיר בגיל כזה. הרבנים שהזכרת, גם אם היו רוצים, לא היתה האפשרות בידם להתגייס בגיל כזה מאוחר. ישנו דבר נוסף שלא מדוייק לחלוטין בשאלתך, והוא העובדה שהרב צבי יהודה כן התגייס בזמן מלחמת השחרור ל"משמר העם" ובנה ביצורים ב"שמואל הנביא". מכל מקום, רבנים גדולים כמו שהזכרת אולי לא צריכים להתגייס משום ששליחותם לאומה היא אחרת. יחידי יחידים שכל רגע ורגע עוסקים בתורה ומנצלים כל רגע פנוי ללימודה הם מקרה יוצא דופן ויכול להיות שדינם שונה. על כל אחד שחושב שהוא כזה מוטלת החובה להתיעץ עם רבותיו לגבי גיוסו. מספרים שהרב צבי יהודה אמר לכל תלמידי ישיבת "מרכז הרב" להתגייס לצבא חוץ מהרב דוב ליאור שהיה מקרה מיוחד ושקדן בצורה בלתי רגילה. הרב דוב ליאור היה חודש אחד בצבא.

אני מצטער על האריכות ואני מקוה שהצלחתי לענות על שאלותיך באופן ממצה ומספק. המשיכי בעבודת הבירור שלך בכל הנושאים החשובים ואל תוותרי בחתירתך לאמת!
בהצלחה רבה!
איתי, חברים מקשיבים