מצד אחד במסכת שבת (ל"ג,א') נאמר "אם אתם מטמאים את הארץ איני שוכן בתוכה ואינכם יושבים בה", וב'ילקוט שמעוני' מסכת איכה תתרל"ח נאמר "אמר הקב"ה הלוואי יהון בני בא"י אף על פי שמטמאין אותה", איך מתורצת הסתירה?
יאיר
שלום יאיר.
קראתי את שאלתך, ונראה לי שאין סתירה בין המקורות.
נתחיל במקור השני. המקור הזה בא רק לתאר את חשיבות החיים בארץ ישראל, כמקום החיים של עם ישראל, שבהיותו מחוצה לה הוא לא מסוגל למלא את תפקידו.
ולכן כביכול אומר הקב"ה שאפילו הם טמאים מוטב שיישארו בארץ ישראל שכן ככה הם מחוברים למקור החיים שלהם ויש סיכוי שהם ישובו לעצמם ויתנתקו מכל הטומאה. כמו אדם שחולה במחלה מסוימת, אם הוא בריא וחזק, הסיכוי שלו להחלים ולצאת מאותה מחלה גדול יותר.
אך גם יתכן מאוד שאם אותה התדבקות בטומאה תימשך, באופן טבעי הם יפלטו מארץ ישראל שמקיאה כל דבר שלא מתאים לה. וזה בעצם המקור הראשון שהזכרת.
נסכם: כשעם ישראל שוקע בטומאה, הישארותו בארץ ישראל מונעת את התפשטות המחלה הזו, ואולי אף מגבירה את סיכויי הרפואה. אך אם זה יארך מאוד ויתפשט, בסוף ארץ ישראל תקיא אותו כאותו אדם שפולט מתוכו עצמים הזרים לו.
מועדים לשמחה
אריה, 'חברים מקשיבים'
