האמונה נפגעה אחרי שאמא נפטרה מסרטן

שלום!
ראשית, אנו מאוד משתתפים בצערך. בודאי מותה של אמך היה רק נקודת שיא בתהליך קשה, שבו ראית אותה הולכת ודועכת ולא יכולת לעזור.
טוב שפנית אלינו, אך אל תסתפק בכך. יש סביבנו הרבה אנשים טובים שעברו גם כן ייסורים לא קלים, ויכולים להיות לך "קבוצת תמיכה". אתה מצידך, אל תתביש לבקש תמיכה. אל תחשוב שלהיות "גבר" זה להיות סגור ולהתנהג כאילו כלום לא קרה (אנחנו לא מכירים אותך, אך זה קצת אופייני לבנים בגילך שעוברים משברים קשים). חוץ מזה, פזורים בינינו אנשי תורה עמוקים ורגישים שאפשר לשוחח איתם על רעידת האדמה האמונית שלך. יסורים יכולים לרופף אמונה, אך כידוע גם לחזק אמונה. בדוק את האופציה הזאת. יש גם מה לקרוא בספרים. למשל בשו"ת של הרב אבינר. אך אין תחליף לקשר עם איש תורה חי.
אתה חושש שהאמונה תעלם. האמונה אינה צפור בעלת כנפיים, שאם אנחנו שכחנו לסגור את הכלוב היא עפה לה. אמונה היא בנין. ככל שהיסודות שלו יותר עמוקים, אפשר להוסיף בו גם קומות לגובה. ואז הוא ממשיך לעמוד גם אם בחוץ יש רוחות סערה. בכל מקרה, בגיל שלך יכולה לחול התערערות מסוימת. האמונה הילדותית, שמקבלת הכל כמובן מאליו, כבר לא מספיקה. צריך לבנות משהו שִכְלִי וחזק יותר. האסון שקרה לך צריך רק לדרבן אותך לעשות את עבודת הבנין ההכרחית הזאת.
אל תסתפק באדם חכם וידען שידריך אותך, לאותו אדם צריך להיות גם חוש רגש מפותח, כי ההתערערות שאתה עובר היא בשכל וברגש כאחד.
ובינתיים – נקודה למחשבה.
אדם נולד – יש לו גוף מתוחכם שמספק את הצרכים שלו. יש לו משפחה שמגדלת אותו. מה הוא עשה כדי לזכות בזה? כלום. חולפות השנים, ומתרבה הטוב שבחייו. צעצועים, גני משחקים, חברים, גננות. מה הוא עשה כדי לזכות בזה? הוא ילד חמוד, אך לא עשה איזשהו מאמץ מוסרי, אמוני שמתחיל להשתוות ולהצדיק כביכול את כל מה שהוא מקבל. הלאה, האדם עובר בר מצוה, הוא כבר מקיים מצוות. אך חשבון המצוות, אם ננקה מהם את העברות, בכלל לא מתקרב להיות סיבה לכל הטוב שהוא זוכה לו. רק ניקח את תפקוד הגוף. העיניים הרואות, הרגליים ההולכות, כדי להבין שאין פה משפט צדק. עובדים מעט, ומשתכרים הרבה. זה לא צודק! אבל על זה משום מה איננו מתמרמרים. רק כאשר ה' לוקח חזרה את אחת המתנות, וכבר אנחנו כל כך ממורמרים, כמעט מנתקים איתו קשר. ומה קודם? למה כל כך התרגלנו לטוב, עד שאנחנו משוכנעים שהכל מגיע לנו? שה' חייב לנו משהו?
נשמח להמשיך בקשר,
שנה טובה, ושלא תדע עוד צער,
טל, חברים מקשיבים
tal@makshivim.org.il