שלום לכם אנשים טובים, יש לי בעיונת שממש מציקה לי ואשמח לקבל עצה.
אני עושה כרגע שרות לאומי, ונמצאת עם עוד כמה בנות איתי.
אנחנו בדרך כלל עובדות כל היום כמעט בלי הפסקה. הבנות שאיתי בדרך כלל מנצלות כל רגע שאפשר לנוח, (גם אם זה כולל לא לספר לאחראים עלינו שהגענו וזה יתן להן עוד כמה שעות….) ואני ברוך ה' אין לי בעיה לעבוד הרבה בלי לנוח…ולפעמים אני אפילו ממש רוצה לעשות, אבל אני לא יכולה כי אם אני אלך, אז כל הבנות יסבלו בגללי.
מצד אחד אני מבינה את זה שלא כולן כמוני ויש אנשים שיותר קשה להם. אבל מצד שני ממש קשה לי , לרוב אני לא עושה מה שאני רוצה וחושבת שנכון יותר, אני יודעת שאני חלק מצוות וזה חשוב להתחשב- ובאמת אני משתדלת. אבל מה קורה כשזה בא על חשבוני?
(ובכלל אם זה בסדר לא לעדכן שהגענו?!)….
העניין מציק לי המון זמן, ולצערי אין לי את האומץ לפתוח את הדברים בפני הבנות…. אשמח מאוד אם תוכלו לעזור.
תודה רבה וייש כח על העבודה הנפלאה שאתם עושים….
יקרה שלום!
תודה על הפרגון! זה נותן כח להמשיך…
כל הכבוד על החריצות ועל הרצון לעשות את מה שנכון ומצד שני- על ההתחשבות בסביבה, על שאת דנה לכף זכות ומשתדלת להבין.
את שואלת שאלה לא פשוטה. וזה טוב שאת שואלת כי אני בטוחה שאת לא היחידה שנתקלת במקרים כאלה ואני חושבת שזו לא תהיה הפעם האחרונה שתתמודדי איתה…
ההתלבטות שאת מתארת היא בעצם התלבטות בין לעשות מה שלדעתך נכון ואמיתי לבין החברה שלא תמיד עושה את מה שנכון ואת- לא רוצה לפגוע בה…
במילים אחרות- זו התלבטות בין דרך של [אמת] לדרך של [שלום].
ואני אסביר בעז"ה…
דרך האמת היא דרך של דין. לעשות מה שנכון ומה שצריך בלי להתחשב במה שקורה מסביב. לחתוך דברים. במקרה שלך- לדווח כשאתן מגיעות, לעבוד בלי לבזבז את הזמן ולא משנה מה יגידו החברות…
ודרך השלום היא דרך של התחשבות במציאות, בסביבה. דרך של קירוב ושלום אפילו במחיר האמת.
חשוב להגיד ששתי הדרכים הללו הן דרכים נכונות!
זה לא שהאמת יותר חשובה מהשלום ולא שהשלום יותר חשוב מהאמת.
שניהם חשובים ובונים את העולם. השאלה היא מה נכון מתי.
ויש דוגמא טובה לזה בתורה: אהרון הכהן.
נאמר עליו: "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"
ומספרים איך הוא היה עושה שלום בין אדם לחברו:
כשהיה רואה שיש שני אנשים מסוכסכים היה בא אל אחד מהם ואומר לו: "הייתי עכשיו אצל חברך פלוני והוא אמר לי שהוא אוהב אותך מאד והוא מצטער על מה שקרה ורוצה להתפייס איתך" ושכנע אותו שכדאי לו לגשת אליו ולהתפייס. לאחר מכן בא גם אל האדם השני ואמר לו את אותו דבר. וכששני אנשים אלו נפגשו שוב הם נפלו אחד על צווארו של השני בחיבוק גדול והתפייסו…
מצד אחד- זה נשמע סיפור יפה, של דרך מיוחדת להשכין שלום בין אנשים.
אבל מצד שני- אי אפשר להתעלם מכך שאהרון בעצם שיקר כדי להביא את השלום…
אז מה נכון?? מה שאהרון עשה זה בסדר או לא??
או עוד דוגמא:
בגמרא מובאת מחלוקת בין בית הלל לבית שמאי.
הם נחלקים איך משבחים כלה ביום חתונתה.
בית הלל אומרים: "כלה נאה וחסודה"- צריך לשבח [כל] כלה ולהגיד לה שהיא יפה.
ואילו בית שמאי אומרים שיש כלות שהן לא יפות ולא חסודות ואסור לשקר ולכן צריך להגיד: "כלה כמות שהיא"- זאת אומרת לא להלל אותה במשהו לא נכון אלא בשבח שמתאים לה והוא לא שקר (למשל- חכמה, צנועה, גומלת חסדים וכו´).
פסיקת הגמרא היא כבית הלל.
והתשובה לשאלת השקר בזה שמעלים בית שמאי היא שכל כלה נראית יפה בעיני בעלה ולכן זה לא שקר להלל אותה כיפה למרות שהיא לא.
למה הבאתי לך את כל הסיפורים האלה?
כדי שתביני ששאלת שאלה מורכבת שלא התחילה היום… יש לה שורשים עמוקים, יש בה שני צדדים-שני כוחות שהעולם נבנה על ידם ששניהם נכונים ומאד קשה להכריע ביניהם…
ובכל זאת, ביומיום חייבים להכריע ולהחליט מה נכון לעשות במקרה מסוים.
א"א להגיד שזו שאלה קשה ולכן אנחנו לא מכריעים.
אבל בגלל שזה מאד קשה ובגלל שזה באמת כל מקרה לגופו וזה תלוי גם באופי שלך, גם באופי של חברות שלך, גם במי שאחראי עליכן, גם בחוקים של השירות לאומי (כמה שעות אתן חייבות לעבוד) ובעוד דברים, אני אנסה לתת לך כמה טיפים כלליים שאני מקווה שיעזרו…
דבר ראשון- לדעתי אין מנוס מלפתוח את העניין לפני הבנות.
את לא חייבת לארגן "ישיבת צוות" ולהעלות את הנושא.
מספיק שתשבי עם עוד בת או שתיים שנראה לך שמסכימות איתך ותדברי איתן על זה.
מאד יכול להיות שיש עוד כמה בנות שמרגישות כמוך והן לא פותחות את הפה בדיוק מאותה סיבה שלך…
אין לך מושג כמה זה יכול להשפיע על כל הקבוצה אם תהיו כמה בנות- אפילו שתיים שרוצות לעשות את הדבר הנכון ולא להיגרר אחרי העצלנות של השאר…
אני מאד מאמינה בשיחות של אחת-על-אחת ובשכנוע אישי. קבוצה הרבה יותר קשה לשכנע.
דבר נוסף- גם אם יש איתך עוד בת שחושבת כמוך וגם אם לא, חשוב שהן ידעו מה את חושבת על מה שקורה. את לא צריכה לנאום לפניהן ולהצהיר על כל העקרונות שלך. זה לא יעזור, רק ירחיק אותן ממך.
אבל חשוב שהן ידעו שמבחינתך זה לא נכון ואת לא רוצה לעשות את זה.
זה יכול להיות קשה, במיוחד עכשיו, שזה עדיין תחילת השנה ואתן לא מספיק מכירות כדי להגיד אחת לשנייה את כל מה שאתן חושבות, אבל זו הדעה שלך ומה שהן עושות גם לא נכון וגם פוגע בך- וזה לא בסדר מבחינתן!
אני לא חושבת שאת צריכה ללכת ולהלשין עליהן. זו לא דרך נכונה. (אלא אם כן הן עושות דברים שממש עוברים את הגבול). אבל הן כן צריכות לדעת מה הדעה שלך בעניין.
יכול להיות שע"י דיבור תגיעו לאיזושהי פשרה, לדרך שמתאימה גם להן וגם לך.
ודבר אחרון שהוא הכל בעצם- תתפללי לקב"ה שיעזור לך לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון ובמקום הנכון, שיוציא לך את המילים הנכונות מהפה, מילים שישפיעו לטובה ולא ירחיקו…
שיעזור לך ללכת בדרך של אמת שלא תפגע בשלום אלא להיפך- תיצור שלום…
ב"הצלחה רבה!
וכמובן- את מוזמנת תמיד לכתוב לי, לשאול, להתייעץ, לברר…
נעה.
noale@shoresh.org.il
